ילדה לא קטנה, כאבה לבדה
מסביב ללבה בנתה חומה אדירה
נשמתה מצולקת
בוכה וכואבת
ואיש לא ידע
מה מסתיר חיוכה
תקוותה נסדקה מבפנים
לבה התקשה
חיה את חייה בפחד ושנאה
בבדידות ללא תקווה
בדמעות עצורות
חיוכים מזויפים
וצרחות פנימיות

הייתה רק אחת
שבדעה נחושה
החלה לפרק לבנה, לבנה
לאט ובטוח, במילים ומעשים
התקרבה ונגעה במקומות כואבים
בשעות הקשות נשארה
התעקשה,
העלתה חיוך
גרמה לשינויים,
הילדה הכואבת, שכבר לא לבדה
מסרבת לוותר, בזכותה,
עכשיו מנסה להילחם בשדים
רק היא בעלת הסגולה המופלאה
מצליחה להציל את הילדה מעצמה

אין אדם בעולם, חוץ מאותה האישה
שככה נשארה, סדקה את הקליפה
כל בכי מלווה בחיוך מרומז,
כל כאב מהול בשמחה,
ואותה לא קטנה, חיפשה וניסתה
למצוא דרך להראות את הכרת התודה
ניסיון לא מוצלח, להסביר במילים
את חשיבות העזרה, התמיכה, המעשים,
תחושת הביטחון שנבנית עם הזמן,
כל אותם הדברים שמחברים ומרפאים
את רסיסי הכאב, הצלקות והפצעים

בגעגוע, אהבה, עם דמעות של הערכה
היא יושבת,
מביעה רגשות וכותבת
מנסה להגיד תודה כה רבה,
לאישה מדהימה, על כל העזרה.