כמה היית בשבילי, וכמה תמיד תהיה
דיברת, עזרת, הבאת צחוק במקום בכי, אמונה במקום ייאוש
הוצאת אותי מאחד המשברים הקשים ביותר בחיי.
ואתה, אתה לא יודע.
לא יודע כמה אתה חשוב לי, וכמה אתה יכול לחזק, כמה כוח יש בך
כמה טוב אתה יכול לעשות, וכמה אתה יכול להציל.
כמה אהבתי אותך, וכמה תמיד תשאר בליבי.
ועכשיו, שאתה לא איתי, כלום כבר לא אותו דבר
עכשיו, איתי אתה כבר לא מדבר, לא עוזר, לא מביא צחוק, אלא בכי
והאמונה כבר נאלמה מזמן, ורק נשאר ייאוש, עמוק בתוך ליבי
ולמה ככה זה צריך להיות?
שלי אתה כל כך חסר, וידיד אינך יכול להשאר
ורק הזכרונות נשארים - של ידיך נוגעות בי, עינייך מסתכלות
לעיניי, שפתיך נושקות לי, ואהבתך פורחת בתוך ליבי השלם.
ואתה, אתה בכלל לא יודע
אתה בעולמך, ולי חסר, כל כך חסר...