היום איבדתי את התמימות,
כילד המאבד את הצעצוע החביב עליו.
היום איבדתי את הנאיביות,
השלכתי את חוסר האונים.
חיוך מרושע צץ על שפתיי,
מבט אכזרי בעיניים.
חששות מפני עימות,
הטירוף אוחז בי.
כנחש המתפתל על גחונו,
אט-אט, מזדחלת לתוכי
התהייה האינסופית
האם כך זה צריך להיות?
אונס אינסופי של רגשות
שמתפרצים ונדחקים.
מתכרבלת לה תמימות
לצידו של הקיר הקפוא.
כנחש המתפתל על גחונו,
אט-אט, מזדחלת לתוכי
התהייה האינסופית
האם כך זה צריך להיות?
החדר הסגרירי,
סוגר עליי מכל קצוותיו.
תחיית הזנות,
ארס מתפשט באוויר.
כנחש המתפתל על גחונו,
אט-אט, מזדחלת לתוכי
התהייה האינסופית
האם כך זה צריך להיות?
המשקה המר
עוד ירעיל לבבות רבים.
נעלמה לה התמימות
עם לגימה ראשונה של רעל. |
