וכשיצרתי את
העולם הזה
כנראה שלא חשבתי
בשביל מה
הרי אני, כמו כולם
חייבת להמשיך לנשום
חייבת להמשיך לשאול
וכשראיתי את
העולם הזה
כבר לא נותר דבר
שיזדכך
וכשיראתי- נותרה דעתי עכורה,
בין קולות וצללים
ואורות וצלילים
ניתבו אותי, כבת תמותה
אל המזבח המוגף
להקיז שם את דמי
ואז לראות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.