כשראש החוג לספרות, באוניברסיטה
בה הלך הרוח מכוון
לקצה
ממנו מחרבנות היונים
נאנח אחורה ואומר
"אההה"
בשיכול רגליים ממוקד
אני שומעת אותו
גונח
בגנות השירה המקוונת
הוא גונח
אנחה מקוטעת, בוטה
שבורת שורות
ומפסוקת כהלכה.
הקירות המבהיקים הללו
לא מצליחים לבלוע
את ההד
והעפעפיים הם אינם
מספיקים לעמוד בקצב
העצימה.
צריך לשבת בכלונסאות
בבתי קפה, לבטח
בכסית או בכורסאות שמוקמו
בדיוק
בנקודה האחרונה שפתחו בה
שניצלייה שקוראים לה בשם
של במבי
הוא טוען מבלי לאחוז במקל
הרועים
זה פטפוט בעיניו, והשמרנות
רק מדגישה
את קמטיו.
שירה הוא טוען אינה
אוונגרד ברשת, היא
חור שחור חור
שחור
משחור
מתחשק לי לנגוס
לו בסנטר
עד שידמם בגנות
המטאפורה
שהרכינה מול המסך המבהב
החייתה
בקצות אבצעותיו
שמתו.
אתמול חשב שנותרו בהן
מספר תאי עצב
יעילים
כשנאנח שוב
"אההה"
סגר את הספר
ניקה את המקלדת
חלילה לא
שירה מקוונת
שאינה ערוכה
נינוחה נימוח
חה חה חה
כי אם פורנו
רך
ניגב שפתיים מתקלפות
וגמר.
יחי השירע
שירא לה שיר
לא רע
והזרע.
ותודה לתומר ליכטש, ולשאר הנוכחים בערב "לאם מתקוונת השירה",
באוניבסיטת תל אביב. היה עשיר. |