טיפות, כמו בגשם,
רק הן מלוחות,
זולגות על לחיים אדומות,
מתוקות,
עיניה נוצצות ובוהקות,
לא משמחה,
אבל לא רואים אותה.
וכל אחת בוכה.

השפתיים, כל כך יפות,
כאיל שרטוט,
איזו שלמות,
חיוך מתוק בין האוזניים,
חושף לובן של שיניים,
סיפור אמיתי,
כולן מחייכות,
זה
אנושי.

נמאס לחשוב כל הזמן על עתיד
מה יהיה איתי האם אהיה פה תמיד,
רוצה לראות איך אקום, במחר,
ואולי יהיה רע,
ואולי נהדר...

צלקת עמוקה,
מכסה לב שפעם,
נקרע,
מחפשת את המקום שהכי כואב,
היא רק רצתה בטוב,
לא חיפשה להתאהב,
וכולן אוהבות.

נמאס לחשוב כל הזמן על עתיד
מה יהיה איתי האם אהיה פה תמיד,
רוצה לראות איך אקום, במחר,
ואולי יהיה רע,
ואולי נהדר...