קרו לי שני דברים ממש רציניים ובומבסטיים במהלך החודש
האחרון.
הראשון היה ללמוד על לנין וסטאלין והבולשיביקים והקומוניזם,
והשני היה שראיתי את הסרט "האלמנט השישי". אז וואלה, אני כבר
רואה אתכם (אלו שיואילו בטובם להכנס לדף שלי ולקרוא את דברי
האלוהות שלי...) יושבים בהבעה פעורה מול המחשב ובחוסר הבנה
טוטאלי על הקשר בין שני הדברים.
כל זאת ועוד עם קורטוב של מיסטיקה...
ראשית כל, עליי לציין, שכל מה שאתם עומדים לקרוא עכשיו נפל
עלי, בשעור הסטוריה, בעודי ישנה. המורה יואב, ימח שמו, החליט
להעיר אותי בדרך מיוחדת (צייר לי שמונה (8) על כל הגב) ובשנייה
שפתחתי עיניי, זה נפל עלי. והבנתי הכל. את הקונספירציה
העולמית! ה"מאסטר פלאן" של מה שזה לא יהיה שם למעלה! מצאתי את
ה"מאד'ר שיפ" של כל השיפס הקטנות!
טוב, אני יכולה להמשיך שעות, אבל זה לא רלוונטי.
אם הבנתם ואם לא, זה קשור לכסף. אז ככה, כולם תמיד חשבו שהאדם
הוא זה שהמציא את הכסף לכל צורותיו (אם פרה תמורת זיון, או שור
תמורת חלב, יעני כל סחר חליפין שהוא, שבמאות האחרונות מצא עצמו
בצורות מעוגלות ממתכת זאת או אחרת ובתמונות מסורטטות על
נייר).
אז אני, משלשום, טוענת שלא. אני אומרת שכל זה, זה קונספירציה
אחת גדולה נגד החברה המתוקנת. אני לא בטוחה שזה הביטוי, אבל
יאללה, שיהיה.
אז מתי הכל היה הכי טוב (לעניות דעתי לפחות..)? כשהאדם עטר
לגופו פיסה מהנמר שהוא וחבריו צדו אתמול, אכלו אותו היום, בשאר
מהעור שלו תפרו אוהל, ומהשיניים עשו תכשיטים לנשים, יעני, חיו
בשבטים וכל אחד רק רצה מחסה מהגשם, מחסה מהקור, ומחסה מהרעב.
אני קוראת לזה "הקומוניזם-של-פעם-פעם-לפני-הרבה-מאוד-זמן".
זאת הייתה הנקודה הראשונה, המבוא.
ועכשיו, לקורטוב המיסטיקה שהבטחתי.
קיימים ארבעה אלמנטים בעולם. האוויר, המים, האש והאדמה.
אי אפשר לנשום מתחת למים, האש מכלה את האוויר, האדמה נהיית בוץ
בשילוב עם מים, וכן הלאה. אקיצר, הם לא יכולים להתקיים יחד.
מספיק עם המיסטיקה.
זאת הייתה הנקודה השנייה.
הנקודה השלישית היא שממש לא הבנתי מה היה האלמט השישי בסרט
(ואם מישהו יספר לי אני אשמח), ואם כבר יש אלמנט נוסף, למה לא
החמישי? ואם כבר פיספסנו אחד, למה לא השביעי?!
פה הקץ לנקודה השלישית.
וכאן, אני נכנסת לתמונה.
הנקודה הרביעית והאחרונה היא- מה האלנט החימישי החסר?
-הכסף-
ולמה? כי קומוניזם לא יכול להתקיים בחברה שבה קיים כסף או מושג
כל שהוא של סחר חליפין!
טוב. אז אני מבינה שאתם לא נרגשים מהגילוי שלי כמוני. לא
נורא.
אבל פה בא הקטע הכי מבאס בכל יצירת אומנות "אלוהית"...
(כמו שהרשיתי לעצמי לכנותה בתחילת הסיפור).
הסוף.
זה מה שבדרך כלל הורס כל יצירה שהיא. אלוהית יותר, אלוהית
פחות, הסוף ידפוק אותה.
ולאור העובדה שאין לי דרך יותר מוצלחת לסיים את כל הקטע הנ"ל,
אז אני רוצה לקום לפני כולכם ולומר:
"שלום, אני ויקי, ואני חלק מסטטיסטיקה". |