לאכול לבד זה עצוב.
לחמם מחבת קטנה שמספיקה בגודלה לשניצל אחד.
לחמם בסיר קטן תפוח אדמה אחד או שניים לכל היותר.
למזוג יין לכוס יין אחת.
ליטול סכין ומזלג ולאכול. בתיאבון קלוש.
ויש גם עצוב יותר.

להחליט שהיום תאכל במרפסת כי יש יום יפה.
נכון,אמא תמיד אמרה שהשמש לא טובה לעור הפנים שלך,
המנומשות והבהירות. אתה זוכר מה קרה? כשהיית ילד?
ושחקת בחוץ כשהיית אמור להיות בבית הספר.
הרגשת חלש.
השמש היתה חזקה.
ונרדמת לשעה.
התעוררת בצרחות.
הרופא אמר שנכווית כוויות קשות בשבעה מקומות על פניך.
רובן יותירו צלקות. הכאב היה בלתי נסבל.

אבל היום אתה ילד גדול ורוצה להנות מהנוף במרפסת.
הנה שולחנך ערוך. גברת עוברת עם כלב.
נערים חוזרים מבית הספר.
מסתכלים עליך. אחד מצביע. אחר אומר: "איזה פרצוף מכוער".
צחקוק חיוור והם חולפים על פניך.

הביס השלישי של השניצל כבר בפיך, חצי לעוס.
ואתה פורץ בבכי.
עצוב יותר מלאכול לבד זה לאכול ולבכות.
אין ספק.