אלי בסקין / כפית |
כי כל מי שהקשיב כבר הלך,
והיא נעלמה, חלפה כמו
פרפר שאת נשמתו פרח.
ואיך אפשר לשמוח, או לחייך,
כשאתה מדוכדך וטוב לך כך,
לא רוצה כלום, לגמרי כלום,
הריק מסתכל עליי ומסנן "וואו".
חרוז? למי איכפת מחרוז,
שילך להזדיין ביחד עם התפוז,
והקלמנטינה, והאבטיח,
רוצים חרוז? קחו נאד מסריח.
כי החרוז לא שווה כלום,
כשאין בשביל מי לחרוז,
המילים לא קיימות,
כמו הכפית. תתכופף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|