|
יש את החלק ההוא
הצד הפנימי של העין
שם צרבת מקומך
במשך חיי מחרישה בנתיים
ובשקט של העדרך
והזמן שחולף
וחיים, ושמים
לא מכהים
את חדות חסרונך
וכל רגע סתמי
שחלף בין השניים
לצל בן-אלמוות הופך והולך
ובגווע יומי
ובהשתרר השקט
המקום בו היית
מתחיל לעקצץ
כמו ברז חצוי
מהדהד טיפות הרס
וזועק בזעם
את דמותך הגוועת
כאבי פאנטום
זיכרון
מפרפר
ועיקש |
|
|
אם השנאה היתה
פרח, והיתה
מגיעה סופת
הוריקן, או
טורנדו, או
טייפון, היה
הפרח נשאר
במקומו ואף חלק
ממנו לא היה זז
בכניעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.