למרות שאהבתנו תמיד הייתה,
מסתיים לו הקשר.
כאשר הבדידות כרסמה את
כל שהיה לנו.

עכשיו בעודי לומד על עצמי,
מתחיל לספר את שלא יכולתי,
את שלא ידעתי.
את הפחדים שמילאו אותי.

התביישתי להיות לצידך,
לא בגלל מי שאת אלא בגלל מי שאני.
התביישתי בהיותי עני שלא יכול להעניק לך עולם,
התביישתי במריבות הוריי כי רציתי בית מושלם.
התביישתי כשלא ידעתי לאהוב,
התביישתי כשלא הרגשתי כראוי לך.

ועכשיו שהמילים יוצאות אני מרגיש חסר,
חסר, שלא הענקתי ופחדתי.
חסר, כשאיני שייך גם שיכולתי להיות שייך,
חסר, כשהיום אני יודע דרכים שלא ידעתי שלא תהיי
לבדך, ועכשיו אני לבד.

התביישתי להיות לצידך,
לא בגלל מי שאת אלא בגלל מי שאני.
התביישתי בהיותי עני שלא יכול להעניק לך עולם,
התביישתי במריבות הוריי כי רציתי בית מושלם.
התביישתי כשלא ידעתי לאהוב,
התביישתי כשלא הרגשתי כראוי לך.

ועכשיו אני אוהב יותר משהייתי איתך
אוהב את האישה שהיית,
אוהב את הכלה שרצינו שתהיי.
ועכשיו הלב אוהב אבל משהו חסר בו,
חסרה בו את.

התביישתי להיות לצידך,
לא בגלל מי שאת אלא בגלל מי שאני.
התביישתי בהיותי עני שלא יכול להעניק לך עולם,
התביישתי במריבות הוריי כי רציתי בית מושלם.
התביישתי כשלא ידעתי לאהוב,
התביישתי כשלא הרגשתי כראוי לך.

עכשיו שאת עם מישהו אחר אני פוחד.
שלא יבין את נפשך ולא אהיה לגונן,
שיפגע בך ולא אהיה לשטוף הדמעות,
שתבכי מכאב ולא אדע את כאבייך.
אוהב אותך כמו שלא ידעתי אז,
ואני בוכה שהלכת מבלי שוב.