|
רידדתיו
בהלמות לבי
עד שקף נגטיבי
מבט יחיד,
החלטה:
פן מצר בעת שילם
נסחט כמו מסחבה
נגררת בגלריה,
על פרקט מזוהם.
כי שם!
מעדו חיי
אל משכנות האושר
מעוניי,
אל הבלתי נדלה
במוח האדם -
היצירה.
מעת ההיא
במחול מטורף עמה:
ברטט כל נימיי
עד תום.
21.12.05 |
|
|
יום אחד כל
הלחצנים של
הטלפון עשו
מסיבה.
פתאום סולמית
שומעת צלצול
בדלת, פותחת
אותה ורואה
נקודה קטנה.
"הלו סולמית",
אומרת הנקודה,
"את לא מזהה
אותי? זאת אני,
כוכבית. שמתי
ג'ל."
אפרוח ורוד חולק
זכרונות מהמוסד
הסגור |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.