מעשה בנערה בת 17.5, יפה וחלבית, עם שערות ג'ינג'יות ארוכות
וחלקות מאד, שכל כולן אומר במתיקות 'לא לגעת', ועיני חתול
חומות בהירות שמאחוריהן מסתתר לו חוסר הרצון להתערבב עם העולם
יותר מדי. הנערה לומדת עכשיו בתיכון, עושה חיל בלימודיה
ומציירת כמו מלאך. ידי גבר מעולם לא נגעו בה או בלבה ואולי גם
לא יגעו. הוריה קראו לה סיון, אבל הקוסמוס מעדיף להתייחס אליה
כאל סו.

סו יושבת בביתה, שקומתו הראשונה נראית זהה לחלוטין לאותו בית
של צ'ארלי מהסרט על השוקולדה של טים ברטון, וקומתו השנייה,
לעומת זאת, היא חדר נוער ריק שהוא רק שלה, ובו אקוואריום גדול
המכיל רק שני דגים אדומים, אחד קטנטן ונוצץ, והשני גדול וכהה.
אותם שניים שטים להם תמיד באותה פינה של האקוואריום. לעולם לא
יפנו אל מחוץ לחלקה שלהם, שיש בה, כך נראה, כדי לספק את כל
צרכיהם. כך תמיד היה. וסו יושבת איתם, ומרגע שחזרה מבית ספר,
שיחותיה איתם לעולם לא דועכות וימלאו את כל יומה. "היא חזרה!"
מקניט אותה הדג הגדול, "איך את מרגישה סו?! למי אכפת. מתי כבר
תתחילי להזדקן?", והדג הקטנטן, הנוצץ, נוצץ לו באור נגוהות
יפהפה בתוך המים ולא אומר כלום. "שלום קי. איך אני נראית לך?"
"עדיין צעירה, עדיין יפה, עדיין היקום לא נגע" עונה הדגיגון
בקול פעמונים, מתורגל כ"כ. לעולם אינו אומר שום דבר אחר.

ואכן סו אוהבת אותו בלי סוף. ואז ג'רמי, הדג הגדול, מתערב
שוב, ומברבר ,ומברבר, ומברבר. מספר על העבר, ועל ההווה, ועל
איך הוא היה פה, והיה שם, ואיך הוא היה באוקיינוס ההודי,
והמהפכה הצרפתית, וקולו פסקול צרוד לחדר עד שעות הערב
המאוחרות. סו שונאת אותו, את הברברן הבלוי הזה. כשקנו לה את
האקוואריום, היא רצתה רק את הדגיג הנוצץ הקטן, אבל המוכרת אמרה
(לא ברור למה ) שאם היא רוצה אותו, היא חייבת לקנות גם את
המזדקן, אז היא הסכימה. ואז, היא גידרה את הפינה השמאלית-קרובה
תחתונה של האקוריום עצום המימדים, והגדירה נהלים: צמד הדגים
יסתובב רק בפינה זו של הים...
אם יעברו על חוק זה, יזרקו מיד לסיר רותח.

וסו בבית הספר יושבת לבדה, קוראת בספרים ושותקת. כל הבנים
חולמים עליה, ואיש לא חודר את בועת האתר הכמו מקיפה אותה, כחצי
מטר קוטרה.
ובבית, יושבת סו ומשמרת, והדגים בוהים בה בהערצה. משמרת? סו
קראה כבר את ספרי הויטמינים הקיימים, ואת כל סדרות הרפואה של
רפי קרסו והאנטי אייג'ינג של מומחי הרוורד וברקלי. וכל היום
היא רק מורחת קרמים, אורגניים ותמיסות ואוכלת מזון אורגני
ושורשים סיניים, ואפילו החדר שלה מחובר למערכת מיזוג ייחודית,
הפולטת אוויר רווי חמצן ונקי. סו תישאר יפה לנצח. אבל מה אם?

מה אם יום אחד יציץ לחלון החדר גבר כבן 45? ואם אותו גבר, גרוש
פלוס שניים, בעל עור שזוף וקצת מחורץ, בעל זיפים חומים
מאפירים, ותואר באדריכלות, וידי ימאי, וראש ציני וחרמני, שקשור
לשיער ארוך וכסוף, ומחובר לעיניים זוממות וחיוך שיודע עליך
יותר משיודע אתה, יראה אותה, ויחליט שהוא משיג אותה ויהי מה?
מה אם.

האיש הוא שכן, ובנו לומד עם סו באותה שכבה, נער זועף ומורד,
שאם רק יסיים את הבגרויות, הרי שהדבר יגרור אכילה קולקטיבית של
כובעי העיר כולם. לאיש קוראים מנשה. במלחמת שלום הגליל, הוא
ישב בסט"יל, והצחיק את חבריו בבדיחות גסות. כבר אז היה בעצם בן
45. בעצם, הוא בן 45 מגיל 15. מנשה זה רואה את סו בבית ספרה,
הוא נעמד על ידה בסוף טקס יום הזיכרון, ותיכף מתחיל שיחה
אגבית: "את בכיתה של י'? (שם בנו של מנשה), לא ידעתי שיש כאלה
ילדות יפות בכיתה של י'. את כבר יודעת מה תרצי לעשות בצבא?".
סו נגעלת מהזקן בעל העור הגס, עם ריח הPARLAMENT מפיו. נגעלת
עד לאינסוף. והוא ממשיך לדבר, והיא ממשיכה לענות תשובות
לקוניות, ולחכות לרגע בו תהיה כבר בחדר עם הדגיג הנוצץ שלה.

ומנשה לא מרפה. שואל על הלימודים, ועל התחביבים והחברות. ובסוף
הוא עובר לדבר עם אמה ומנצל את היותו יו"ר ועד ההורים הכיתתי
בשביל להשיג הזמנה לארוחת ערב בבית המשפחה ביום שישי הבא.
והנה בא יום שישי הבא.

והנה מנשה מגיע לבית המשפחה, מגולח ומצוחצח וגברי ובוטח, ולבוש
בחליפת מקטורן של דולצ'ה וגבאנה. לא עניין זול. וסו בחדרה
יושבת. ולמטה שיחה חביבה מתגלגלת. ולמעלה שקט מופתי. ולמטה
כחכוחי הגרון הבריטוניים של מנשה מפריעים את הבית כל כמה דקות.
ולמעלה הסטרליות הנצחית וקי הקטנטן מסתובב במעגלים בפינתו.
וחדר הנוער הלא מרוהט פסטורלי עד אימה. ולמטה אמא כרמלה מצחקקת
בביישנות להערה של מנשה על גזרתה היפה. והטלוויזיה גם פתוחה
למטה, כשנערה בגיל של סו שוב גונחת בתשוקה על איזו ספה יקרה של
חברה איטלקית בערוץ 2. הנערה דומה במראה לסו. וכרמלה ומנשה
עוברים לדבר על טיב הכורסאות של החברה, ועל טיב התפירה
והגימור, כשאלוהי האירוניה זועק בכאב...

ובשעה 11 יורדת סו חד פעמית אל קומת הקרקע לשטוף ידיים
בשירותים. וכרמלה לא שמה לב. ומנשה נכנס גם לשטוף ידיים אחרי
הארוחה ה'נהדרת ,פשוט גורמה - גם יפה וגם אופה'. וכמה דקות
מנשה בפנים, וידו שם סוגרת בכוח על שפתיים ענוגות בנות 17.5.
ובאחת, מתייבש כל מעיין הנעורים. כאילו אי פעם באמת טפטף את
מימיו הזכים על אדמת הארץ.
כאילו.