תווי הקול מתנגנים ברוח
גבעות ירוקות מתמלאות בדממה
טיפות גשם נוחתות, מכות בשיחים
רק צל אדם יחיד. שלווה שקטה

היה אדם. איננו עוד
והוא... והיא... והם... והן...
אני תוהה אם יש כאן ערך
אם יש כאן צל בכלל של הספק?

הזמן עצר פה מלכתו מזמן
השמש לא זורחת מלפני שבוע
הקרב דומם ומדמם
החופש באזיקיו מולי שבוי

טיפות דם אדמדם, פרחים
תקווה שיחזרו
והוא... והיא... והם... והן...
אט אט מלחכות כולם כבר יחדלו

ענן אפור לקראת הערב
הגשם לא פסק מאז לפני שנה
אך היא עדיין מול חלון יושבת
היא שם. בשקט. מחכה.


26.05.06