הרגע שבו אתה בטוח שיש לך זהות - כל זה אשליה.
מחשבות מרחפות בריק.
חבר ישן חוזר ומטיף.
הזהות הגנובה, תהליך ההשלמה עם עצמך.
ההבנה שהכל זיוף אחד גדול, שאתה בעצם כלום.
אחרי כל השנים האלו - אחרי שהשלמת עם המוות, אחרי שהשלמת עם
החברה שדורשת שלמות, אחרי שהשלמת עם הממסד למרות שהוא דפוק -
אתה מגלה את עצמך ואומר שזה לא נכון שיש לך זהות.
התהייה בלילות האם יש לך יעוד והכתיבה אל תוך הדף הספוג
דמעות.
המחשבות והתחושות עוד יהרגו אותך, אתה חושב.
אז אתה מחליט לנסות ולקפוץ אל הכרישים ולהיות עצמך, וזה קשה!
הדם מהפצעים כבר נקרש, אפילו צלקות כמעט שלא נותרו, מלבד הצלקת
בנשמה שגרמת לעצמך כשחשבת שיש לך זהות.