New Stage - Go To Main Page


בסתיו,
בקור, כשרוח נושבת,
אז היא תעלם.
כמו שיר עצוב,
כמו רגש אבוד.

קר לה מבפנים, רואים את זה בעיניה.
היא מוסיפה עוד שיכבה לבגדיה ומתחילה לרעוד.
אני מביטה עליה במבט מנחם, שואלת את עצמי למה קר לה.
היא עצובה, אבל היא כבר לא תבכה, הדמעות נגמרו.
רואים בעיניה, רואים בעיניה את העצב, היא התבגרה מהר מדי.
היא כבר לא תמימה, במבט אחד אפשר לראות את זה, את הזוועה.
היא מוסיפה עוד שיכבה ועדיין קר לה.
אני מושיטה ידיים לגעת בה, לנחם, לחמם אותה, אבל היא מסתובבת
ונעלמת בערפל של זהב.
אני מסתכל עליה מרחוק,
על עורפה
של הילדה,
שכבר לא יהיה לה חם.


ואז היא תחזור,
באביב.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/7/06 18:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה גונן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה