|
24.05.2006
מחשבה בודדה מנסה לחדור
ואני מתעקשת למנוע.
בתרגיל מהפנט משכנע
להכניסה בוחרת שלא.
ולמי היכולת בעצם?
ומי היודע לטרוק דלתות
בפני מחשבות תמימות
שרוצות בסך הכול לבקר?
יש מדברים על אותה היכולת.
ומספרים שהיא דרושה לכולנו.
ועוד תרגיל מהפנט,
והמחשבה עדיין מרגישה כחלקי.
לא מצליחה לאפס את נפשי.
לא צולחת לנקות מכאוביי.
ויש בי מן האמונה
שהם חלק ממני ודי.
וכי למה לנטרל?
וכי למה לחשוב שאנו לוח חלק?
בוחרת לזרום עם תלם עצמי.
בוחרת להקשיב לקול מחשבותיי.
בוחרת ללכת בדרך חיי. |
|
|
אני חי! מה
איתכם?
זה שישן הרבה
זמן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.