חשבתי שהיינו מאושרים, כנראה שזכרתי רק את הדברים הטובים.
אנחנו לא מאושרים ביחד. אתה כבר לא אתה ואני לא אני.
אני לא רוצה אותך יותר. אני לא רוצה לשמוע אותך יותר.
אני לא רוצה יותר לשמוע שירים ולחשוב עליך, צא ממני כבר.

אולי פעם אהבת אותי ואולי באמת נשאר משהו, אבל זהו, נשארו רק
שרידים, שאריות של אהבה שלא שוות כלום ואני לא רוצה אותן
בכלל.

נמאס לי שאתה הולך וחוזר, אז פשוט תלך ואל תחזור.
תחייה את החיים שלך, וגם אם תעצור לחשוב עלי. אל תתקרב, תתרחק
ותתרחק כי בפעם הבאה שאתה תתקרב אני אברח מכאן

הלוואי ויכולת להיכנס לתוך הראש שלי, אל המחשבות שלי, חשבת פעם
לבקר שם, לעשות איזה טיול?
תראה את כל התסכול, העצב, את התמונות שלך שבראש שלי עם כל
הבנות שהיית איתן,
איך שאתה מחבק אותן,
מלטף אותן, מנשק אותן,
אומר להן את כל מה שאמרת לי,
מסתכל עליהן במבט שהסתכלת עליי.
תראה אותך שם צוחק לך, נהנה.

אני פשוט רואה אותי מהצד, כמה בכיתי למולך
אתה לא ראית כלום, לגמרי כלום
נשארת מולי אדיש.

אל תטרח לחפש את כל הזכרונות המתוקים שלנו, זה יקח לך שנים
למצוא, הם מוחבאים בתוך מערבולת אינסופית של ייאוש