אני מציעה את עצמי
בשלוש מידות.
ימים שכאלה,
מתמוססים בכף היד
שוככים בם הגלים והמערבולות.
"המנעות נשמרת בחפיסת שוקולד"
אני משננת לעצמי תוך שאני מתבשמת,
מחליקה ידיי לאורך הצוואר
ומתרוקנת
ממשקעים צפופים בבטן העליונה.
ניכר כי עצי התאנה יוותרו הקיץ עירומים.
איש אינו בא לחפש
את הצל והעדנה
גם לא שירה פשוטה של קרביים בוערות
נרעדת בחדר, מסרבת להירדם על אף הלאות
שמכה מכה. סוררת ומתמסרת
לאף אחד.
אני מגישה את עצמי ביחידות שקל לעכל.
השמש לעיתים
טועמת ממני
אך מוזגת אותי למיטה רטובה ושוקעת יחד איתי
ערב ערב
גם מחר תחכה לי ואבוא עד כפות ידיך
שידעו הקוראים
נבנו פה יסודות של
אהבה כזו
קשה לפיצוח.
| 