אבא, אם אלך לפני שנדבר,
על העבר והעובר,
אל תשכח אותי חושב
על איך לומר: "אני אוהב",
מתרוצץ בתוך חדרי,מתפוצץ מתוך תוכי.

אבא, אם יהיה שורף מדי,
מבט עיניך בעיניי, כשאקח המזוודות ודי,
אל תשכח אותי מבין,
למה איש עם לב עדין,
שופט קטין כחוק ודין.

אבא, עוד מעט כשהמרחק פתאום,
את חוטי הכעסים יפרום,
כל אחד ישאל את השני,
בני: "אבי?" אבי: "כן בני"
מי אשם? ובבת אחת -"אני!"

כשאחזור הבייתה אחרי שנים,
אדם נפול חסר פנים חסר אונים,
ושם בפנים פועם בו לב קרעים,
אתיישב על הקורסא
עשה נא חסד, אל תגיד מילה,
כי שנינו אכולים באותה מידה.


אך בינתיים שנינו עוד שותקים,
חסר אוויר וחסרות גם המילים,
להודות, אתה? אני? דומים?