ארונות כשלכת בדמי הסתיו,
מתבוססים בטיט השלום אכזב
על חודו של קול נשמעת הזוועה
ברוכים הבאים לעולם הדממה

כמקשה אחת ישובים בשולחן
מצפים לבוא הסינר הלבן
מלקחיים צובטות את נתיח הבשר
רמז לבאות, לעולם האכזר

האיש בשחור מפלס דרכו לאולם
מגיש מתאבנים, מטעמי האיסלאם
סגסוגת קולחת בחדרי חדרים
קוטעת בהינף את מעגל החיים

טרטר הבשר מתכלה לאיטו
במהרה יסור הרסן לקדמותו
אווירת נכאים בצלמו של סתיו
נושאת קינתה לעולם הרחב:

שמיים, ירח, כוכב, כולם שלום עכשיו!