כשפגשתי את גיל הוא נשק לי בלחי.
הלכתי שבוע שלם עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן, ולחי אחת מלוכלכלת,
כי לא העזתי לשטוף אותה.
כל מי ששאל, הייתי מספרת לו על המאורע החגיגי, והשומע כמובן
היה מתעניין ומתלהב יחד איתי.
כשפגשתי את גיל הוא נשק לי בלחי, ומאז הלחי היא שלו.
לא שהוא נישק אותה מאז, אבל עדיין לא אתן לאף אחד לנשק אותה,
היא שלו במיוחד.
ואני לא שוטפת ולא נותנת לאף אחד לגעת,
אפילו אם ממש יבקשו אני לא אתן, כי היא רק שלו.
כשפגשתי את גיל הוא נשק לי בלחי.
מאז אני מסתכלת עליה כל יום במראה, ומדמיינת את השפתיים שלו
נצמדות ללחי החלקה שלי,
ולוחצות, ומשחררות, ויש מין רעש כזה של 'מוווואה', של כיווץ
השפתיים והאוויר שנקלע בין שפה לשפה,
ואז יוצא מן רעש כזה די מצחיק, ככה הייתי מספרת לכולם.
וכשאפגוש את גיל בפעם הבאה, אני מקווה שהוא ינשק לי בלחי
השניה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.