לפעמים בא לי לחשוב שאתה בעצם בסדר.
שלא עשית שום טעות, שבכלל לא פגעת בי אין ספור פעמים, שלא
ניצלת אותי, שלא שנאת אותי, שלא סיננת אותי, ולא קיללת אותי
ולא סיפרת עלי.
שלא התחננת שארפה, שלא הצטערת שהכרת אותי, שלא התחרטת על מה
שעשית איתי אף לא לרגע.
לפעמים בא לי לחשוב שפעם אהבת אותי, אפילו קצת, אפילו רק חשבת
שאתה אוהב אותי בלי שום כוונה להרגיש כך.
ושחשבת עלי מדי פעם, ושהתגעגעת אלי לפעמים, והתחשק לך להיות
לידי כשלא היית.
וולפעמים בא לי לחשוב שאתה מתחרט על שנתת לי ללכת, ושאתה רוצה
להחזיר את הגלגל אחורה, ושאתה מרגיש אפס שעכשיו אני כבר לא
פה.
ולפעמים בא לי לחשוב שאתה שומע שיר ונזכר בי, ושאתה זוכר את
הריח שלי ואת המגע שלי .
ושאתה באמת מחבב את הטמטום שלי וההומור הרדוד שלי(?) ואת
האובססיביות והתסבוך.
ולפעמים בא לי שתקרא לי בכיינית. כי אני כזו.
ולפעמים בא לי לחשוב שגם לך לפעמים בא לחשוב עלי.
ושאתה חושב שאני באמת בן אדם טוב, ושיש לי כוונות טובות תמיד.
ועכשיו כשאני חושבת על זה, אז אולי כדאי שבאמת אפסיק לחשוב. |