תקופה מזויינת, זה מה שזה. רק תקופה.

אני בטוח שהיא תסתיים בסופו של דבר, השאלה רק מתי. לפעמים אני
מאבד את האופטימיות שלי בדרך לעוד יום, עוד בוקר, כשהשגרה
מתחילה ללחוץ וזה לא נפסק ולא נגמר, ומסביבי כולם מצליחים
למצוא להם את הקשרים שיסדרו להם את החיים, בין אם בעבודה,
בלימודים או בחיים האישיים.
כאן הכול קורס. הלימודים מתישים אותי. באמת שניסיתי לעמוד
בלחץ, בינתיים לא נראה לי שבהצלחה, כבר עברתי התמוטטות עצבים
אחת לפני פחות משבועיים, יש לי חשש סביר לחשוד שהבאה בדרך.

לחץ - מצב פסיכולוגי פיזיולוגי נתון שנגרם כתוצאה משינוי,
קונפליקט או חוסר שליטה, ככה לפחות הוא מוגדר אצל הפסיכולוגים.
שליטה כבר מזמן אין לי, אני מרגיש שהחיים חומקים לי מבין
האצבעות, עוקפים אותי בסיבוב ואני נשאר הרחק מאחור בשעה שהשאר
מתקדמים להם בקצב קבוע.

זו רק תקופה, אני יודע, דברים עוברים. אבל התקופה הזו נמשכת
כבר יותר מידי זמן, הכל התחיל כשהתאהבתי בפוסטמה הזו, כרגיל לא
יצא מזה שום דבר רציני, היא שיחקה בי קצת, נתנה לי להשלות את
עצמי שאולי יש סיכוי והוליכה אותי שולל. למזלי התעוררתי לפני
שהיה מאוחר. היום אני לא מבין בכלל מה מצאתי בה מלכתחילה,
הפסקתי לשים לב לדברים הטובים שבה, הם שקופים בעיני בעיקר לאור
העובדה שהחסרונות שבה גוברים בקלות על היתרונות. כשבחורה
מתנהגת בכזו צורה מטומטמת ולא מצליחה להביט מעבר לקצה החוטם
ולדעת שאני ממתין לה שם, מוכן להעניק לה עולם ומלואו, ההפסד
הוא רק שלה. אני מפתיע את עצמי כשאני קולט שבאמת התגברתי
עליה.

לא, היא לא מה שמפריע לי בתקופה הזו. אבל אני יודע מה כן מפריע
לי. אני מתחיל את היום שלי בלימודים, מסתובב במכללה חסר מנוחה,
מחכה כבר לרגע שמישהי תבין שאני קיים, מפנטז איך הייתי מתחיל
עם כל יפיפייה שניה שנודדת לי מול העיניים, ובפועל לא עושה עם
זה כלום. אני חייב מישהי בחיים שלי, כבר יותר מדי זמן שאני בלי
חברה קבועה, בלי משהו יציב שנותן לי את האחיזה הזו בקרקע. אני
מת לאהוב ומת בלי אהבה, מתכלה לאט, מצטמק ונעלם.

יש בי כל כך הרבה אהבה לתת לה, שרק תבוא כבר, תבוא ותגאל אותי
מכל המצב המחורבן הזה. לימודים, עבודה, לימודים. לחברים כמעט
שאין זמן. אנשים מתרחקים, כל אחד עסוק בסדר היום שלו, אני בספק
אם יש להם זמן לשמוע אותי מקטר.

זו רק תקופה, אני מקווה. בינתיים האושר כבר לא גר כאן יותר,
הוא תלה שלט על אחד העצים ברחוב והודיע שהוא מחפש שותפים לדירה
החדשה שהשכיר בעיר אחרת, רחוק מכאן - אף אחד לא ענה.
לאושר נשבר. הוא אסף את עצמו, ארז את הפקלאות שלו לבד וברח.
מאז לא שמעתי ממנו.

זו רק תקופה, הלוואי שתסתיים כבר.