כל עוד ידעתי שאתה איתי - צעדתי בבטחון אמיתי - על קו החיים שלי - בשדרת החיים שלך
'תמיד אהיה איתך' אמרת לי. בסוף
ואז לראשונה ראיתי שהקו הרציף - בעצם קטוע - קפאתי על פי תהום - העולם המשיך לנוע
ואח"כ מאוחר מידי סיפרו לי - שחייכת
ואני הולכת ומתרחקת - הולכת ומתרחקת - הולכת ומתרחקת - מכולם - רוצה להתקרב אליך
בשיחת הטלפון האחרונה שלנו, אז...
ועכשיו. אין יותר קו. אין שדרה. רק רבבות מרצפות אפורות זהות. מדדה בדד. מעבר חציה דהוי
זה בשבילך דדוליק שלי
במקום הספד. שלא רצית
-----------------------------------------------------
(צולם בשבת שימשית בשדרה. לפני הידיעה)
- היום האחרון של עידן התמימות שלי
- שיחת הטלפון האחרונה
- לזכרו של סבי שאול בן-נתן זצ"ל
- בלי מילים
בכל לשון של בקשה אבקש מכל אותם "מגיבים"
חסרי שם/ דפיוצר/ כתובת מייל ובעיקר - חסרי אישיות,
להמנע מלהגיב כאן. אם לא מפאת כבודי, אז לפחות
מפאת כבודו של סבא שלי, זכרונו לברכה. תודה מראש
28.5.2006
