[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ששת שצ
/
האוצר

בערבי הקיץ אני אוהב לשבת אצל מושון בכביש היורד לחוף הים
בגבול בת-ים ג'בלייה. זה בגלל הרוח הקרירה, סלט העגבניות הקצוץ
דק בפטרוזליה שמן זית וטבעות פלפל חריף והאווירה הנעימה השוררת
במקום.

בתקופה שדרתי בדירה שכורה ברחוב הנשיאים, נוהג הייתי לעמוד
שעות על צוק הכורכר ולצפות על השחפים בים, ריח צלי הדגים היה
משגע אותי, בסופו של עניין הייתי עולה לדירה ומכין לי ארוחת
פיצוי, יושב במרפסת הצופה לים ונהנה.

אותו ערב ישבנו שם הוריקן שהוא הכינוי של אורי והצוללן
קריסטיאן  שהוא דייג מג'בלייה, הוריקן הוציא מפות צהובות
מקומטות, הביט לצדדים, ואמר, "את המפות האלו  קיבלתי מאבי
מארכיון הצבא הבריטי, יש כאן מיפוי לקיומו של אוצר מטבעות
עותומני מאוניה שהוטבעה".

במצב הזה הגיע מושון עם מגש מלא פירות ים וגם כוסות הבירה לא
איחרו להגיע, ומה למנה עיקרית שאל, אני כתמיד הזמנתי דג דניס
על האש, הוריקן הזמין בס הים וקריסטיאן ביקש קלמרי.
כך בעודי לוגם את הבירה התחלתי מתבונן במפה אני אומר "אני רואה
שזה לא רחוק מקסריה" והוא מהנהן בראשו.
"אתה יודע שלחפש  אוניה טרופה באזור קסריה זה לחפש מחט בערמת
שחת, אתה יודע כמה אוניות טרופות יש שם? " .
הוריקן מחייך "בשביל זה יש לי את המפות האלו, הן מצביעות
במדויק על המקום".
קריסטיאן מחכך את ידיו בהנאה, שם לימון על הצדפה ושאף את תוכנה
באחת.
"וואללה מן אללה, מתי ? "
אני מביט בהוריקן והוא מביט בי וכאילו בתזמון אנחנו עונים,
"מחר" .
"מחר ? " ! נוהם בזעפה תוך מחאה קריסטיאן "אתם שניכם מג'נונים,
עכשיו סוף אוגוסט הים סוער, אין לכם מושג על מה אתם מדברים, אם
האוצר הזה היה שם מאתיים שנה אז יחכה עוד קצת" .
מזל שהצלחות עם הדגים הצלויים הצ'יפס הטרי בפלחים גדולים וסלט
הירקות הקצוץ דק דק על ערמת הבצל הגיעו, כי מייד הפסקנו לדבר
והתחלנו ליהנות מהאוכל הטעים.
                           



הוריקן היה איש מוצק מאוד, ככל יוצאי השייטת, וגם ביצועיסט
ממדרגה ראשונה, לרוע מזלו הוא היה מעורב בתאונת דרכים שפגעה
בגבו, כך הוא נכנס יותר ויותר לספורט הימי עד שהגיע לשלושה
כוכבי צלילה כצוללן בכיר.
קריסטיאן היה תערובת של בולגרי עם מרוקאית מוותיקי יפו איש ים
מיום היוולדו מכיר את הים על בוריו ובעל סבלנות של אבן.
ואני הכוח המאזן בניהם, בשאיפה שלי להומוגניות ושלמות תוך
פתרונות יצירתיים והבנת הזולת תמיד הייתי חייב לאזן את
הקיצוניות שלהם.

אחרי כמה התייעצויות ושיחות החלטנו להתארגן לקראת השבוע הראשון
של ספטמבר.
וכך אורי החל ברשימות שלו, מה צריך להכין, הבטתי ברשימה
והתחלתי להבין שאני בצרות .
שני בלונים, ווסתים, סנפירים, סכינים, פנסים, משקפות, שתי
חליפות, מאזנים, שקי גרירה ומי זוכר כבר מה עוד היה.

"הוריקן" אני אומר לו "אתה יודע שאני לא צולל !"
"אני לא צולל לבד, זו חובה חוקית לצלול בזוגות, במיוחד לאוניות
טרופות " ענה.
"אבל אני לא יודע לצלול, רק לשנרקל" .
"אני אעביר אותך קורס, נגיע לשם שלושה ימים קודם ותלמד בקורס
זריז".
"אם כך" אני אומר לו "זה יהיה רק בחגים, אין לי חופשה
בעבודה".
סגרנו, וקבענו ללכת למועדון הצלילה לרכוש או להשכיר את מה
שניתן, הרי מחכה לנו המון זהב.

כך נפגשנו בחוף הרחצה הדרומי לקסריה, אחרי המחצבות,הג'יפ של
אורי עשה בקלות את הדרך לחולות החוף. "זהו", אמר הוריקן  "כאן
אנחנו מתמקמים וקריסטיאן יגיע לכאן ביום ראשון" .
לא אלאה אתכם בטירונות שהוא עשה לי שם, אני חשבתי שרק נצלול
אבל הוא ניסה להכניס אותי לכושר בשלושה ימים !
חה -  אותי לכושר הצחיק אותי אבל הנשיפות והשאיפות שלי  גרמו
לתזוזה בעשן של ארובות תחנת הכח של חדרה.
ביום ראשון בשלוש בבוקר מעיר אותי הוריקן, בחוף אני רואה את
הנצנוצים של סירת הדיג של קריסטיאן "קדימה", מקפלים הכל,
מחזירים את הרכב לחניון המסודר של חוף הים ורצים, לסירה
המתקרבת ככל האפשר לחוף השומם ואנחנו  סוחבים את כל הציוד
ומעמיסים אותו על הסירה.

בשש בבוקר צללנו אי שם, היה לי קר במים אבל החליפה שמרה על חום
גופי, מהמקום שצללנו אני לא רואה כל קרקעית גם לא אחרי 10 מטר
עומק, אני מסמן לו ביד בתנועה של שאלה, "נו איפה זה" ?
והוא מסמן לי ביד, למטה למטה, אני מסמן לו, כמה ? עוד כעשרה
מטרים הוא מסמן לי.
אנחנו צוללים ומגיעים להמון סחף מעורבב עם קורות עץ רקובות,
המון סמרטוטים מתפוררים, סלעים, אבל אוניה ? נאדא, אפס.
אחרי שעה חייבים לעלות לציפה לאט בגלל הלחץ, קצת מייאש הסיבוב
הזה.
למעלה כבר השעה שמונה, אנשים בחוף מביטים בסקרנות, אנחנו
מפליגים לכוון מכמורת, שם נעגון ונביט שוב במפות.
כך ישבנו שם אכלנו שתינו קפה והגענו למסקנה שהמיקום לא מדויק
בכלל, לא קו רוחב 32  אלא 10 דקות צפונה וזה כבר סיפור אחר כי
זה ממש מול העתיקות אבל במרחק של  לפחות קילומטר מהצוק.
החלטנו ללון שם לילה ובשעה שלוש בבוקר לנוע למקום הצלילה
המיועד.
כך גם היה, בשש בבוקר שוב צללנו עם אור ראשון, הפנסים תרו את
הקרקעית בחיפוש נואש ואז בעומק של עשרים וחמישה מטר נגלה  חלק
מדופן ספינה חלוד ומתפורר ובמרכזו חור, החור הזה לא היה
מקורוזיה  גם לא מתותח החור הזה היה מעשה ידי אדם !
הוריקן קשר את חבל המצוף לאחד העמודים החשופים והעלה למעלה את
המצוף ובעקבותיו, גם אנחנו.
אנחנו מביטים אחד בשני, אני מתאפק לשאול אותו מי עוד היה שותף
למידע, אבל מחליט שזה לא יהיה לעניין.
"נמלא את הבלונים באוויר ונצלול שוב" אומר הוריקן ומוציא מפוח
לפיזור הסחף מתוך שק הציוד.
קריסטיאן אומר שאם נמשיך ככה יגיעו הנה מהר מאוד משמר החופים
לבדוק מה קורה, זה לא טבעי שספינת דיג תהיה כאן בשעות היום
ככה, אתם לא מבינים.
בכל זאת צללנו צלילה שניה, האור רק מוסיף הפעם לאורך חבל הציפה
הגענו מהר, כך שהיה לנו די זמן לשהות למטה .
התחלנו לשאוב את הסחף והטינופת מתוך בטן הספינה החוצה על ידי
המפוח הזה,המים נהיו עכורים, אפילו אור הפנסים לא היה יכול
להאיר את המקום, לא הייתה ברירה אחרי כמחצית השעה עלינו שוב
למעלה, כבר היה כאב ראש מפוצץ, החלטנו להשאיר את המצוף ולשוט
שוב למכמורת לנוח, הוריקן ביקש לרדת בחוף הרחצה לפני שהג'יפ
ישאר על בלוקים.
שוב אותה התרגולת, הפעם מקווים להצליח לפחות בשתי צלילות.
ואכן בצלילה השניה אחרי שהעכירות נפסקה הצלחנו לגשש בתוך גן
הגרוטאות שבתוך בטן הספינה, הוריקן הזהיר אותי  משני דברים, לא
להיחתך מברזלים חלודים ולא להתעסק עם בעלי חיים.
אנחנו מגששים עם הפנסים בתוך בטן הספינה, מזיזים עמודי עץ
שצופו בירוקת אצות וצדפות חלקלקות ואז נגלה לנו ארגז ובו ארבעה
כדים חרוטיים חתומים, הוריקן מהנהן לי בראשו, הוא קושר חוטי
ברזל סביב טבעות של שלושה כדים ואת חוט הברזל מלפף על מגנט של
מוקש ימי  וכד אחד מוסר לי ומבקש מממני לעלות, הוא עצמו צולל
לקרקעית הסירה ומצמיד את השלישייה לתחתית הסירה, בטח יש לו
הסברים לכך אני אומר לעצמי, לא מאמין שהוא הולך לרמות את
הדייג.

אנחנו עולים לסיפון, הוריקן אומר לקריסטיאן לשוט לחוף למזח
הסירות ליד בית ינאי, הוא רומז לו בצורה מוזרה שיש מטען נגרר
לסירה ושישוט לאט, אנחנו הוא אומר נגיע ובכל מקרה יש סלולר
לחירום.
אני והוריקן יורדים לצלילה לעבר החוף הפעם הוריקן יורה חץ בכמה
דגים, זה להסוואה הוא רומז לי, אנחנו מגיעים לחוף ומתפשטים
מהחליפות מארגנים את עצמנו לג'יפ, ואז מגיחים  משום מקום שני
שוטרים ופקח עתיקות, הוריקן לא מאבד את העשתונות, הוא פונה
לפקח ואומר לו "האוסף הזה, שמצאתי, אתה יכול להתקשר למוזיאון
העתיקות ברמת אביב, הם שלחו אותי לצלילה להביא להם את האוצר".

מבטי אכזבה על פני השוטרים, כמה שיחות טלפוניות, הפקח לוקח את
הכד שובר את החותם ושופך החוצה מטבעות זהב עותומניות.
"אני אדאג שזה גם יגיע לשם " הוא אומר, אוסף הכל ונוסע לדרכו.

אתמול נפגשנו אצל מינו הדייג, החיוכים של הוריקן קריסטיאן
העידו שהכל בסדר.
"יעבור זמן מה עד שנוכל לנגוע בזה, אבל עכשיו הזמן לחסוך במטבע
קשה ולא במניות"  אומר הוריקן ,לוגם מהבירה וצוחק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ופעם... במחנה
קיץ... תקעתי את
החליל בכו... "



תרומה לבמה




בבמה מאז 2/11/01 9:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ששת שצ

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה