הו, אדון האפלה!
עת תבתק צוואר,
ותלקוק הדם משפתך,
התוכל לחוש בטעם חמקמק?
טעם חמקמק זה,
הוא טעם האכזריות.

הו, ילד שאינו יודע!
טוב ליבך נתון לרחמי
הכבלים ששולטים בך.
ועת תכה בשוט, ותצחק,
באופן תמים ברשעותו,
התוכל לחוש בטעם,
טעמה החמקמק של האכזריות?

הו, משרת נאלח!
האם כאשר תרוץ לבצע,
פקודות אדונך,
לא תוכל לקבל הנאה,
אשר תשיג לעצמך?
ותחוש כי טעם שהאדון,
טעם כאשר הצליף על גבך,
חש אתה עכשיו?
החשת את טעם האכזריות?

לאכזריות טעם,
כזה כשל שעם,
נימוח, מתפורר בקלות הוא בפה.
אינו נעים לחיך,
אך ניתן ללמוד לחיות עם זה,
שכן יהיה לשבריר שניה,
וימוג.

שכן, שעם אינו מכיל
מה שנחוץ לחיים.
שעם, הו, אדון אופל,
ילד ומשרת,
הינו עץ.
עץ שמת.