מתעורר בבוקר ומייחל שוב ללילה,
לא אוהב, לא שונא. אדיש.
שכחתי איך זה להרגיש,
אוהב להיות עצוב
אבל אדיש מכדי לבכות.

בורח ללא הצלחה מהצל של עצמי,
נמלט למעמקיי השינה אך נתקל
בעצמי בחלום.
מנסה להיעלם לעצמי,
המיטה גם היא איננה מקלט.

סהרורי, אפאתי, אדיש מכדי לבכות.
מבולבל, ללא דרך או נקודת התחלה.
מחכה לגברת הלילה שתרדים אותי במהרה,
כמו כל האחרות גם היא מאחרת.

מאמין שהעתיד אכן ורוד אבל רואה שחורות,
שומע לעצות אבל לא מקשיב.
הגוף טס על טייס אוטומטי, הלב בשביתה.

מבקש עזרה חרישית, אבל מסרב לקבלה.
ללא רצון להתמודד, רק נע עם הזרם.
שוכח לעצור.

מוצף בדמעות אבל אדיש מכדי לבכות

... אופטימיות... פסימיות...
... צחוק ... בכי ...
אדישות