אם יכולתי לצייר ציור במילים, הייתי מתחילה במדבר וגמלים, הרים
עצומים מסביב מקיפים, בגוונים של חומים-צהובים. שמיים לבנים,
ושמש קופחת מעל. אדים עולים מחול המדבר הלוהט, דיונות רכות
עושות דרכן עם הרוח, ודקל בודד עומד מתוח. אילו יכולתי לצייר
ציור במילים, הייתי פותחת בוואדי ירוק שגולש לו אל מישור חוף,
צמחיה סבוכה בגוונים של ירוק, כמו ברוקולי, ובפתחו של הוואדי
שדות ירוקים של חיטה צעירה. שדות חומים של אדמה חרושה משתרעים
עד לנקודה בה הים פוגש את החוף, וקצף לבן מלחך את החול הרך.
אילו יכולתי לצייר ציור במילים, הייתי מציירת אהבה. את
ההתרגשות של ההתחלה, את הדופק המואץ לקראת שעת המפגש, את
הציפייה לשעה בה תהיו ביחד, לבד. לו יכולתי לצייר ציור במילים,
הייתי מוציאה את כל הרעל, כל הכאב, את האכזבה, את טעמו המר כל
כך של שיברון הלב, כל גווניו השחורים, על כל תסיסת מירמורו על
ההבנה כמה רע יכול באמת להיות. הייתי מציירת בדמעותי חומות של
תסכול וכאב, מראות שמשקפות עצב, וחלונות מהם נשקף מזג אוויר
אפרורי גם ביום הקייצי ביותר. אך איני יכולה לצייר במילים,
ואולי טוב שכך.