היא שרועה על המיטה בלי שום תזוזה מיותרת
רק הנשימה שלה מפרידה בינה לבין פסל
היא בוהה באויר, במנורה שמעליה -
בעיגולים שמצוירים בכזו סימטריות על האהיל
אין שום מחשבות בראשה או בעצם כמות כל כך גדולה
של מחשבות שהיא לא מצליחה לשמוע אף אחת
היא נראי חלק מהמקום הזה,
כמו המיטה הארון התמונות שעל הקיר. היא לא משדרת כלום
שום דבר לא עובר דרכה.
הרבה זמן לא כאב לה ככה
כאב כל כך חזק.
המשפט נכתב על הדף בשחור והדמעות מציפות את העיניים.
היא עדין לא רגילה לכאב הזה
הוא שוב מפתיע אותה
היא לא יודעת למה היא בוכה
או מה בדיוק כואב כל כך
הדמעות מתחזקות, הן לא מפסיקות ליפול על לחיה הן כבר מגיעות
לדף ומורחות את כל מה שנכתב עליו
המשפט מתערער אבל הכאב רק מתעצם.
היא מחליטה לנסות לישון
לנסות להירגע
היא מחפשת את האחד שיהיה שם לכמה שניות מזעריות
לחבק
לשתוק
ולתת הרגשת בטיחות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.