היא נפגשה איתו בעיר. הם היו זוג, לא זמן רב. נשיקה וחיבוק של
אחרי געגוע והם התיישבו. כמה כייף היא חשבה. רק הסתלבט הזה.
הו, השלווה! היא שאלה אותו מה שלומו ואיך הולך לו בהכל, הוא
סיפר והיא עם עיניה הגדולות מקשיבה ומנסה להתרכז כשהיא מעבירה
מבט על השיער הנעים שלו, העיניים הבוהקות והנרגשות, השפתיים
שהיא לא יכולה בלעדיהן, הקול שלו שמלטף והצחוק של שניהם יחד
משכיח ממנה את החיים שמסביב.
לפתע עיניהם נתקלו והקירבה ביניהם גדלה. הוא כ"כ שמח להיות
לידה עכשיו... השמש מחממת וקולות שקטים של עוברים ושבים נשמעים
מרחוק מדי פעם. היא מנשקת אותו ומסתכלת לו שוב בעיניים... הוא
מתקרב אליה שוב וכשהשפתיים כבר נוגעות אחת בשנייה הוא עוצר,
כאילו חייבים להפסיק. הבחור הסתכל בעיניה והחזיק את ידיה בתוך
ידיו, הוא שכח לשאול. אני רוצה לדעת... העיניים הבוהקות... מה
קורה איתך? שתספרי לי חדשות... דברים!
לא היה צריך יותר כדי שהיא תבין... מבט על הידיים שלו אוחזות
בביטחון את ידיה וחשבה על זה, שאולי בסיטואציה שונה היא הייתה
מנסה להשליך את השאלה השגרתית הזו לאלף עזאזל אבל היא הצליחה
להבין מאיפה היא צצה, היא הרגישה את האהבה שלו איך שהיא יודעת
לפרוץ ברגעים, לעזוב נשיקות ודיבורים רגילים, רק להקשיב לה...
להנות מהשלווה... מהרוגע, שהקול שלה ילטף אותו כמו שהיא שמחה
לדעת שטוב לו איתה, הוא גם צריך את ההרגשה הטובה הזו.
עם מבט שקוע בצוואר והכתפיים העדינות שלה, כשהקול מלטף והצחוק
גורם לחיוך, הוא גם יוכל לשבת כך שעות, שתספר ותלחש ותרגיש
בטוחה ותהנה ותאהב אותו, בדיוק כמו שהוא אוהב אותה.