היא מתרוממת מהמיטה, ומתיישבת. מניחה שתי כפות רגליים יחפות על
הריצפה הקרה. מניחה ראשה בין ידיה ולוקחת נשימה עמוקה. אני
עדיין שוכב שם, ראשי נשען על מעקה המיטה, ליבי עדיין פועם
בחוזקה,  שולח יד לקופסת הסיגריות ומדליק אחת. היא מתכופפת
לרגע, מרימה זוג גרביים וגורבת אותם, מיד אחריהן עולות
התחתונים, החצאית והחזיה. אני לוקח שאיפה ארוכה מהסיגריה. היא
מתלבשת, אני אומר לעצמי, היא מתלבשת ואתה עדיין ערום. אני מביט
בה, והיא לא מסתכלת עלי. אני מלטף לה את הגב, כי הוא עדיין
חשוף, והיא אוספת את השיער, ופולטת אנחה ארוכה.
תגיד משהו, אני פוקד על עצמי, תגיד משהו לפני שיהיה מאוחר
מידי, אבל המילים מסרבות לבוא, מיתרי הקול דוממים.
נעל ועוד נעל, קשר ועוד קשר, נשימה עמוקה שלי, שלה, והיא
עומדת.
תעשה משהו, אני צורח מבפנים, מה אתה אדיוט? תזוז, תגיד משהו,
לא משנה מה, העיקר תגיד. אבל אני יושב שם דומם, דומע מבפנים.
-אני הולכת. גבה עדיין מופנה אליי, היא לא מביטה, חולצת עוטפת
את גופה, מכסה את שחיבקתי וליטפתי דקות ספורות קודם לכן.

הדלת נפתחת, רגע של שתיקה, ואז לחישה.
- ביי, היא אומרת והדלת נטרקת.
אני עדיין שוכב שם, ראשי נשען על מעקה המיטה, ליבי כבר לא פועם
כמעט, לוחש לה, לוחש לעצמי,
אל תלכי...