מכאן לשם, הכל מתעתע
כמו פעוט מהסס, נוגע לא נוגע.
ואיך למצוא תשובה, ואיך לרפא כאב
ואיך לנתב את האהבה שתפלס דרכה ללב.
ולעיתים הכל צער, ולעיתים אין זכר לחיוך
פנים של ילד מזדקן עם כתפיים שמוטות וגב שפוף.
ומרגוע לא מוצא הוא, ותקווה אט אט דועכת
ודמעה שהתחבאה לה בפנים, פתאום מחסומיה פורצת.
וכך לעיתים כשהכל אפוף עשן, והייאוש כמעט מגיע
ניצתים בו זרמים של שחר חדש שמפציע
ועם השמש המלטפת והציפורים השרות מנגינות זעירות,
מגלה הוא תשובה המסתתרת בעיניים צוחקות.
וברגעים אלה, המוארים, של מנוע המתלהט באש הנעורים
מזדקף הוא אל השמיים, וניצב ללא סייג או פחד מול החיים.
ואויב אין בלבו, וחיוך אינו זר לשפתיו
יוצא הוא כטורף אל הדרך, עם מבט רעב בעיניו.
מאי
2006 |
