אני שונאת את מה שאני עושה איתך.
בך אני משתקת את כל האיברים
החיוניים כמו האצבעות.
השירים כבר לא מספיקים לי ואני צריכה עוד ועוד,
כמו אוויר מלוכלך שהועבר מחיקך אלי.
אני כועסת כשאני כותבת את המילים המיותרות האלה, ואני מנסה
לכתוב כמה שיותר לאט ומחושב, ולעזאזל, זה לא מצליח.
שוב.

שקט מסביבי ואני מסוחררת מהספק הזמן
שמרתון ההרמה ממנו ניתק.
הגיבור שלי עם גלימת מעוף,
ואני נאחזת כרגיל כי איחרתי.

איך שהוא הכל אצלי פשוט.
אני רוצה להיות כמו החיקויים הזולים, זה באמת לא מפריע.
אני רוצה שהעולם יעלם ושאני אוולד בתור אישה לא מעובדת,
שיודעת לאהוב כמו כולם,
ומאמינה בכלום כמו כולם,
וישנה כמו כולם.

אני רק רוצה לישון.
להתעורר אתמול,
ולנבא.