היא ירדה ל"זולה" הקבועה.
ה"זולה" היתה בעצם מקלט מרופט ששמו שם כמה פופים, לונגים,
וקישטו אותו שיראה כמו "זולה".
הערבים ב"זולה" היו מדהימים.
תמיד היא ישבה עם כולם, היא תמיד היתה אהודה על כולם,
אהבו אותה באמת, ככה היא חשבה.

באותו היום שירדה ירדן אל הזולה, היא ידעה שעידו מחכה לה למטה,
לשיחה הקבועה.
יום שלישי בשעה 14:00 ואסור לאחר.
מעולם, לא ירדן ולא עידו ביטלו את השיחה השבועית,
ובטח שבטח לא איחרו.
תמיד היו באים דקה קודם, שלא יאחרו.
הפעם היתה ירדן לבד ב"זולה".
השעה היתה כבר 14:10 והיא התחילה לדאוג לעידו.
עלתה למעלה וצילצלה.
"עידו, איפה אתה...?" שאלה בקול עצבני מהול בדאגה.
"תקשיבי ירדן, את לא יודעת מה עבר עלי. אני עוד 5 דקות שם, אל
תזוזי, תבטיחי לי שאת לא הולכת", אמר בקול רציני.
ירדן הנהנה, כאילו עידו יכול לראות את זה ואמרה: "בטח בטח, אני
מחכה פה, קח את הזמן..." וירדה לזולה,
דואגת וחושבת מה כבר יכול היה לקרות שעידו לא הגיע בזמן, וגם
היה לחוץ כל כך שהיא לא תלך...
באותו הזמן שישבה וחיכתה שם חשבה ירדן על אהובה, הוא היה באותה
החבורה.

החבורה המדהימה שכל כך אהבה - שרון, עידו, מיכאל, דן וירדן.
החבורה המושלמת.
ולא היה אכפת לה שכולם מדברים על איך בת אחת הולכת עם כל כך
הרבה בנים.
ובטח היא "פותחת להם רגליים" אם הם כל הזמן מסתובבים איתה.
אבל היא ידעה שזה לא נכון, והאמינה שכולם מדברים רק כי הם
מקנאים בה.

שרון. ירדן החליטה שהערב היא עושה את זה.
היא ידעה שהוא יודע שהיא מרגישה אליו משהו, אבל מעולם לא ידע
שזאת אהבה.
היא החליטה שהערב היא אומרת לו, "והולכת על זה".
היא היתה כל כך בטוחה בעצמה, כי היא ידעה שהוא הכי טוב
בשבילה.
שיחות הנפש איתו היו מדהימות.
עידו נכנס עם שרון ודן וקטע את המחשבות שלה על שרון.
היא היתה כולה מחייכת לבואו של שרון, כי לא ציפתה לראות אותו,
ובאותו רגע הרגישה חשופה,
כאילו ששרון ידע שבאותו הרגע היא חושבת עליו.

עידו ביקש מירדן לעלות איתו למעלה, ושרון ודן ישבו יחד והמשיכו
להתלחשש שם,
"תגיד לי מה קרה..?..תגיד לי שלא עשית שטויות", שאלה בדאגה,
"באמת שהפעם זה לא אני הייתי חייב לעזור לשרון ודן הם היו
בצרות", היא קטעה אותו, "אתה יודע שאתה יותר בצרות..,...אתה
יודע שהמשטרה רק מחפשת אותך כדי לשים אותך במעצר בית" הוא לא
נתן לה לסיים את דברים וניפנף בידיו "מה את דואגת את יודעת
שאני כמו חתול, יש לי 9 נשמות", אמר וחיבק אותה "אני אוהבת
אותך הכי בעולם, תיזהר", עידו לקח את ידיה ושניהם ירדו למטה.
דן זז לפוף השמאלי, שרון וירדן ישבו יחד, ועידו נשאר לעמוד
חושב "אנחנו הולכים לקנות לשתות", הצהיר,"נכון דן...?",
"בטח, בטח",הוא הנהן,
"מה אתם נורמלים רק צהריים",גערה בהם ירדן,
"נו עבר עלינו יום קשה, אל תדאגו אנחנו כבר חוזרים".

שרון וירדן הסתכלו זה על זה, וירדן הרגישה את הפרפרים בבטן,
היא ידעה שעכשיו זה הזמן המתאים.
"את מאוד יפה היום", אמר שרון,
"ואני אוהבת אותך" אמרה ירדן, ולפתע הרגישה את שפתיו על
שפתיה,
הרגישה את ידיו עוברות על פניה ומלטפות אותן במין מגע נעים
שכזה,
היא שכבה וכאשר רכן מעליה ניתק משפתיה "גם אני מאוד מאוד",
צחוק עלה על פניהם,
ושפתיהם לא ניתקו זה מזו,
מגע ידיו צימרר אותה הוא פשט את חולצתו ולאחר מכן את חולצתה,
ליטף את שדיה,
ולאחר מכן חשף אותם, ליקק את פטמותיה הזקורות,
ושמע אותה גונחת גניחות הנאה,
איברו הזדקר והתחכך במכנסיה, הוא החל מנשק את בטנה ומלטף את
שדיה,
פתח כפתור ועוד כפתור ורוכסן,
עד שהיא נשארה רק עם תחתוניה הזעירים,
ידיו עוברות ומלטפות את איברה, ירדן עצמה את עיניה בזמן שהיא
מתמכרת לתחושה,
שפתיו נישקו את תחתוניה,
והוא החל מוריד אותם ומנשק את איבריה, ונשימותיה החלו כבדות,
ואיברו חדר אליה,
"תגיד לי מה אתה נורמלי?!!",צעקה ירדן והדפה אותו ממנה,
"אני עוד לא מוכנה זה מוקדם לי מידי...", קמה ואספה את בגדיה
ודמעה זלגה מעיניה.
פתאום הרגישה שמישהו מחזיק את ידיה ובגדיה נשמטו ממנה מהכאב,
היא ראתה את שרון מולה ולא הבינה מי מחזיק את ידיה,
ואז הרגישה מישהו אחר קושר את עיניה וידיה,
היא ניסתה בכל כוחה להדוף אותו אך לשווא.

"שרון תקשיב לי טוב אם אתה לא רוצה לחלוק אותה איתנו בעיה שלך,
אתה יכול להיות שותף או לעוף מפה אבל שום מילה לאף אחד זה
ברור?!!?, כי הסוף שלך יהי בדיוק כמו שלה..",שרון קטע את דבריו
של הדמות המעורפלת, "תקשיב אני אוהב אותה, אני מתחנן בפנייך אל
תפגע בה",
"תעשה לי טובה את נהנת ממנה עכשיו תן גם לנו",פתאום הקול התבהר
לה, זה היה עידו בוודאות, ואז חיוך עלה על פניה כי הייתה בטוחה
שהשניים מותחים אותה אבל הרגישה שמילותיו של שרון היו כנות
לחלוטין וזה סיפק אותה.

לפתע הרגישה שהדמות משכיבה אותה, "עידו נו באמת זה מספיק",
אמרה בחיוך, "שלא תעיזי לזוז או לדבר", היא נרתעה שהריחה את
כמות האלכוהול מפיו,
"עי..", ניסתה להוציא מפיה אך הוא כבר היה קשור, היא הרגישה את
איברו של עידו נכנס לתוכה בכאב איום, דמעות זלגו מעיניה ללא
סוף, מהכאב ומההשפלה שעברה,
היא נעה מצד לצד, הוא תפס אותה ופתח את פיה, "אני מקווה שזה לא
עובר לאף אחד",
"ממש לא חוץ מלמשטרה שתשאר סגור במעצר..", אמרה לו באפיסת
כוחותיה,
והרגישה כאב חד בבטנה,
הכאב החד היה מהול עם האושר האינסופי ששמעה בפעם הראשונה
ששרון אוהב אותה ועם הידיעה שהיא לא תוכל לעשות דבר;
כי ברגעים אלה היא שוכבת בתוך שלולית הדם של עצמה.