עומד העלם, בודד ניצב
וכמו אלפי שתיקות מכחול
פניו - שתי נקודות וקו
אבל עיניו אומרות הכל
מנגד לו מביט האב
שפתיו קפוצות - צבען כחול
עוצרות הן כעס שכאב
וקימוטיו בקשו למחול
והאם כבר לא נסערת
הבינה היא היטב מזמן
נתעב פשעו של הרוצח
נתעב ממנו של השקרן
ופני העלם - קוצים בים
לא בנם הוא, אך גם לא זד
ייטיב לדעת מכולם
פחדי הנער האובד
עומד אחד הוא מול השניים
ומשקלו עליו כובד
ובעומק העיניים
הדמעה עוד תרצד
את בנם לא ישיב הוא, לא
ובשוגג הקרב אותו הוא צד
הרי בנם לא חי בין כה וכה
האם זה משנה כיצד?
הרוח כבר אינו נרגז
העלם עוד עומד בודד
חרטתו לא תסולא בפז
להם לעד תהיה גלעד |
