כל יום מתגלים דברים חדשים,
מוצאת את עצמי בוכה בכל החדרים.
שוטפת פנים כדי שהן לא יגלו,
ממשיכה בדרכי שלא יראו שאותי שברו.
פתאום הכל מתמוטט לי בין הידיים,
פתאום הדמעות לא מפסיקות לרדת לי מהעיניים.
די, הכל כבר כואב
הכל חונק את הלב.
יושבת בחושך מעבירה את הזמן.
חושבת עליה ועל הצרחה ששמעה כשהיא נותקה,
כמה הייתי רוצה להיות איתה.
חושבת עליה ועל הסימן שאיתו היא צריכה להתמודד כל יום מול
המראה
אני לא יודעת איך לנחם אותה.
חושבת עליה ועל השנאה שאני רואה בעיניה,
כמה שהייתי רוצה להרגיש אחרת כלפייה.
פתאום הכל מתמוטט לי בין הידיים,
פתאום הדמעות לא מפסיקות לרדת לי מהעיניים.
די, הכל כבר כואב
הכל חונק את הלב.
הכל מתחיל להיסגר, להינעל
מרגישה את הריחוק המתגבר.
רוצה לברוח למקום אחר,
שם לא אצטרך לדבר, לספר.
הכל מתחיל מסוד אחד קטן. |
