היא חשבה שהיא מחוסנת כבר נגד זה. אחרי כל כך הרבה אכזבות היה
צפוי שתבוא עוד אכזבה ובמקום להיות מציאותית ולחשוב בהיגיון ,
היא שוב פיתחה ציפיות והאכזבה לא אחרה לבוא.
למה תמיד הכל צריך להיות כל כך מסובך בשבילה?
לאחרונה בעקבות כל האכזבות האלו היא בכלל התחילה לתהות האם
קיימת אהבה ואם אי פעם יצא לה לחוש מהי .
אחרי כל אכזבה כזו הביטחון העצמי כל כך נמוך...ותמיד היא
מבטיחה לעצמה שדי! זו הפעם האחרונה שהיא נותנת לעצמה לעשות את
השטות הזו ולצפות שמשהו אכן יקרה, היא מפסיקה עם זה לזמן מה,
לא יודעת כמה אבל היא חיבת מנוחה, לא מסוגלת להמשיך ככה יותר.
הפעם היא הייתה בטוחה שזה זה, והייתה בטוחה שהיא לא טועה, היא
חשבה שלאחר כל האכזבות שהיו לה הגיע זמן לדבר האמיתי- לאביר על
הסוס הלבן.
היא הכירה אותו דרך האינטרנט, השיחות ברשת היו קלילות, שהיא
דיברה איתו היא לא חשה איך הזמן עובר. לאחר זמן מה של דיבורים
ברשת הם החליטו ללכת צעד קדימה ולעבור לשוחח בטלפון . היא נתנה
לו את המספר שלה וחיכתה בקוצר רוח שהוא יתקשר.
ואכן, לא עבר זמן רב והוא התקשר. שיחת הטלפון הייתה מוזרה ומעט
מביכה, פתאום אחרי זמן רב כל כך שהם מדברים באינטרנט המעבר
לטלפון היה מעיין חשיפה. כל צד נחשף מעט.
היה לו קול עמוק, מאוד גברי, היא ממש אהבה את הקול שלו, ואת
השיחות איתו.
משיחות של אחת לכמה ימים עלתה התדירות לשיחות יומיומית ארוכות.
היא הרגישה שהיא יכולה לספר לו הכל, על כל מה שעובר עליה, על
כל הצרות שלה.
היא חשה שהיא מתחילה לפתח כלפיו איזה שהוא רגש, היא לא ידעה
להסביר מה וזאת למרות שמעולם לא ראתה אותו. ההתחבאות הזו
מאחורי הטלפון כל כך התאימה לה. היא חשפה רק מה שבחרה לחשוף
ושיערה שכך גם הוא.
מידי פעם הייתה משתעשעת ברעיון של מה היה קורה אם היו עוברים
אחד ליד השנייה ברחוב, הרי הם לא היו מזהים זה את זו, או מה
היה קורה אילו החליטו להיפגש, האם הייתה מוצאת חן בעיניו? היא
דמיינה שהוא האביר שלה ורומן סוער וממושך מתפתח בניהם.
הכל הלך כל כך טוב, היא הרגישה שהיא בעננים ולא חשבה אפילו
לרגע שיכולה לבוא נפילה...
והנפילה אכן לא אחרה לבוא. פתאום הם התחילו לריב בטלפון על
נושאים כל כך מטופשים, הים היו רבים ומשלימים ושוב רבים.
את המריבה האחרונה, זו שסיימה הכל, היא כבר לא ממש זוכרת, זה
בטח התחיל מעוד איזה דבר מטופש והתפתח למשהו גדול יותר, למריבה
רצינית.
היא הרגישה שהפעם היא לא יכולה להיות זאת שתוותר ותתקשר אליו
כפי שעשתה בפעמים הקודמות תבקש סליחה ותתנצל על הכל ועל כמה
שהייתה "ילדה קטנה", היא הרגישה שכבר לא נותר לה כבוד עצמי
והייתה נחושה בהחלטתה שאם הוא לא יעשה את הצעד הראשון לפיוס זו
לא תהיה היא שתעשה.
הימים עברו, והוא לא התקשר ואט אט התחילו לעלות אצלה
השאלות...מה בכלל היה בניהם? מדוע לעולם לא נפגשו? למה לא עלה
בכלל הרעיון של להיפגש? הוא הרגיש כלפיה משהו? למה הוא מעולם
לא התקשר יותר?
למסקנה אחת ברורה היא הגיעה- פער הגילאים שהיה בניהם היה עצום
מידי מכדי שאפשר יהיה לפשר עליו, היה הייתה בקושי ילדה בת 17,
הוא היה כבר בן 24, אלו שנים מאוד משמעותיות, שנים בהם עובר
האדם הרבה, מתבגר...
ועכשיו, שנה וחצי אחרי היא נשארה עם כל השאלות פתוחות ומידי
פעם משתעשעת ברעיון של מה אם הייתי מתקשרת אליו עכשיו, הוא היה
זוכר אותה? הוא היה יכול לספק לה תשובות על השאלות שלה? היא
הרגישה שהיא חייבת את זה לעצמה, היא חייבת לסגור את הסיפור
הזה, היא לא יכולה להשאיר אותו ככה פתוח, אבל להתקשר אליו? ככה
סתם ביום בהיר אחד? היא כבר לא בטוחה מה יהיה נכון לעשות...
אחרי הסיפור הזה לקח לה המון זמן להתאושש ועד היום היא עדיין
מוצאת את עצמה מהרהרת בו אחרי כל אכזבה נוספת שיש בחייה.