קרמבו.
לימונענע.
מילקי הפוך.
שוקו בשקית.
גלגל"צ.
שכר הדירה בדולרים, אבל אתה משלם בשקלים.
השכנה של ההורים שלך, שמעולם לא פגשת, נותנת לך את האוטו לשבוע
בלי לחשוב פעמיים.
המתווך שואל מה פתאום אתה צריך דירת ארבעה חדרים לשני אנשים
ומתווכח איתך עשרים דקות ששלושה חדרים זה מספיק לך.
בתור לקופה בסופר מישהי נדחפת לפניך עם עגלה כי "במקרה" לא
ראתה שאתה עומד שם.
פותחים לך את הבגאז' בכניסה לחניון של הקניון, פותחים לך את
התיק בכניסה לקניון, פותחים לך את התיק בכניסה לסופר שבתוך
הקניון, בודקים לך את הקבלה ביציאה, ורק אז אתה שם לב שאפילו
שילמת בשביל ההטרדה הזאת.
טלנובלה בע"מ.
נשק יש?
עברית זה אאוט. אנגלית זה אין. זה HOT. זה YES. זה ביג. זה
דיל.
הבנקים פתוחים יום כן יום לא.
דיבוב עברי לסרטים מצויירים (ספוגבוב, חתולכלב)
להוריד בגדים מהחבל וללבוש נייר זכוכית.
אתה מקבל מספר בביטוח לאומי כדי לעמוד בתור של לקבל מספר, עולה
לקומה שלישית וכשמגיע תורך אחרי שעתיים הפקידה מכריזה ששעות
הקבלה הסתיימו.
לטלפון עונים רק בין אחת וחצי לשתיים ועשרה.
אתה מפקיד 400 שקל בבנק ובאותה שניה יש לך רק 398.92, וגם יש
לזה שם - "עמלת שורה".
משרד הקליטה רוצים אישור מביטוח לאומי. ביטוח לאומי רוצים
אישור ממשרד הקליטה. שניהם רוצים אישור ממשרד הפנים, אבל שם
סגור היום. תחזור בעוד שבועיים.
אתה מקבל דו"ח חניה על רכב שלא שלך, על תקופה שלא היית בארץ,
שולח הוכחות על כל זה ומקבל תשובה מהעירייה ששולחים לך הוצאה
לפועל.
סלט.
אתה מבקש להזמין כרטיס אשראי, אומרים לך לא ושואלים אותך איך
קוראים לאבא שלך. אחרי שיצאת מהשוק ואתה עונה, מזמינים לך
כרטיס אשראי ושואלים למה לא אמרת קודם.
פיתות.
חומוס.
חמוצים.
סוף. פשוט אין מצב. אין. וגם חם תותים, והכל בקטנה, אחי.
לא מדליקים מזגן כדי לחסוך בחשמל.
פיצה עם תירס.
חבלי כביסה.
קופסאות גפרורים שקוראים להן מכוניות.
תדלק במאה שקל וקבל שטיפה חינם.
אתה מתקשר לשירות לקוחות של אורנג' לשאול מה זה מבזק והתשובה -
SMS.
כותבים את התאריך הפוך.
טלפון סלולרי עולה 3,000 ש"ח ב36 תשלומים וזה מחיר מציאה.
לחפש עבודה לפי מדבקות על מכוניות.
המסלול ללא עמלות בבנק אינו פטור מעמלת שורה על זיכוי העמלות.
מגרשי חניה שקוראים להם רחובות.
להיות היחיד במדינה שחושב שסרטים כתומים על מכוניות זה מבצע של
אורנג'.
אתה נעלב כשמנסים למכור לך טלפון אלחוטי במחיר מציאה מדהים של
900 ש"ח.
לדבר אנגלית במקום עברית כי נשבר לך הז שהם לא מבינים שאתה
לא מפה.
קרוסלות.
תרגום לעברית של בדיחות אמריקאיות בסיטקומים בטלויזיה.
בורקס.
רוגלך.
שווארמה.
נהג שחותך אותך, עוקף אותך מימין, ועוד צועק עליך שאתה
חולירה.
אתה מחזיק למישהי את הדלת בקניון פתוחה, והיא מזכה אותך במבט
מלא בוז ומסננת "בהתנדבות?"
לא להבין מה נפל עליך כשנופלת לך כוס על הרצפה ונשברת לאלפי
רסיסים.
רצפה.
כשאמא שלך חוטפת לך את הטלפון בבהלה כי אתה מנסה להתקשר לדודה
שלך בין שתיים לארבע.
מבצעי ראש השנה בסופר.
ארוחות יום שישי בערב אצל ההורים.
תפוח בדבש.
כמה פעמים שאלו אותך היום "למה חזרת?"
אנשים זרים שמתקשרים לחפש את אמא שלך ושואלים "מה פתאום הילד
ער בשעות כאלה?"
כששואלים אותך את מספר תעודת הזהות שלך אתה מרגיש שחודרים
לפרטיותך, ובמילא אתה בכלל לא זוכר אותו.
חדשות בכל שעה עגולה.
בכל תור שאתה מחכה בו בסבלנות יגיע מישהו ויבקש "רק שאלה".
אם נתת למישהו "רק שאלה" בתור, יצאת פראייר.
לא משנה למה נכנסת לבנק, זה יקח שעה.
האינטרנט זה החידוש האחרון, כולם מדברים על זה.
ריאליטי ישראלי.
פקיד הבנק מנהל שיחה אישית בטלפון הסלולרי בזמן שאתה יושב
מולו, ולא מבין למה אתה מתעצבן אחרי שאתה יושב שם רבע שעה
ומחכה שיחתום על הנייר כדי שתוכל ללכת כבר.
אוכל של אמא.
אנשים שמעשנים בקניון וכשאתה מעיר להם עונים "אז מה תעשה לי?"
חול בגינות שעשועים.
מוצרים גרמניים תוצרת תורכיה.
012, 013, 014, 015, 016, טוב הבנתם את הפואנטה.
מלפפון.
אתה מתקשר למכס בשמונה בבוקר, עונים לך ואומרים שהם עונים
לטלפונים רק בין אחת לשלוש. אתה מתקשר באחת. תפוס. באחת וחמישה
לא עונים. באחת ועשרה גם לא, באחת ורבע שוב תפוס, באחת ועשרים
לא עונים, באחת עשרים וחמש אין תשובה, באחת וחצי לא עונים, ככה
עד שלוש. בשלוש וחמישה עונים לך, אומרים לך להתקשר מחר בין אחת
לשלוש. אתה מתקשר למחרת בשתיים, מתייאש אחרי ארבעים דקות של
נסיונות. מתקשר למרכזיה, ועונים לך בנימוס ש"כן, הם לא עונים
לטלפונים".
אתה נוסע לסופר בצהריים, בכניסה למגרש חניה פותחים לך את
הבגאז'. אתה עושה סיבוב כדי לחפש חניה, אין חניה בשום מקום.
חוזר לכניסה, שוב פותחים לך את הבגאז'. אתה כבר משתולל מעצבים
אחרי עשרים דקות של סיבובים במגרש החניה, ובפעם השביעית שהשומר
פותח לך את הבגאז' אתה שואל אותו אם בכל סיבוב הוא יפתח לך את
הבגאז', והוא עונה לך "אין מה להתרגז אדוני"...
בישראל לא שמעו על שעות עגולות. הגן של הילד נסגר ב16:50. הבנק
נפתח ב16:20, ביטוח לאומי מקבלים עד 12:35.
ע"פ חוק ילדו של תושב חוזר מתחת לגיל 18 זכאי לשירותי בריאות
וביטוח בריאות באופן מיידי. ע"פ קופת חולים לעומת זאת, גם הילד
כפוף לתקופת המתנה, ותגובתם: "לא מעניין אותנו חוק, אלה
הנהלים".
עם שובך לישראל, אתה ניגש להירשם לקופת חולים. אתה מבקר במשרדי
ביטוח לאומי כדי להירשם לקופת חולים. אתה ניגש לקופת חולים עם
אישור ההרשמה מביטוח לאומי, ואומרים לך שאתה לא רשום. שולחים
אותך לגשת להירשם בדואר. אתה מגיע לדואר, מבקש להירשם לקופת
חולים, ומודעים לך בחביבות שאתה חסום, גש לקופת חולים להסדיר
את העניין. אתה ניגש לקופת חולים, מנסה לקחת מספר מהמכשיר
האוטומטי אבל אי אפשר לקחת מספר בלי... כרטיס חבר.
מצעים בריח נפתלין.
בוידעם.
הסופרים סגורים בשבת.
אתה מגיע למכס בחיפה כדי לקבל את החותמת בדרכון ומתברר שיש
הפרש של יום אחד בינך לבין החותמת המיוחלת. כפתרון, הפקידה
מציעה לך בשיא הרצינות לקפוץ לסיני כדי לקבל חותמת יציאה מהארץ
ולחזור.
אתה נכנס לחנות כדי לקנות מכשירי חשמל בעשרת אלפים שקל, מתמקח
שלוש שעות כדי לסגור את העסקה, במהלכן מנסה המוכר לשכנע אותך
לקנות את הדגם החדש של המגהץ שרצית בשלוש מאות שקלים יותר כי
הוא בא עם שולחן גיהוץ שאתה לא צריך (שכמובן אי אפשר להוריד
מהעסקה), שמזגן חצי כוח מספיק לך באותו מחיר של כוח אחד, ולא
מבין על מה אתה מתעצבן. אחרי שסוף סוף סגרת עסקה למרות שקמת
ללכת לפחות שלוש פעמים, אתה מופתע לגלות שאין את המוצרים בחנות
או במחסן, שאתה צריך לשלם מראש, במזומן, לא לקבל שום דבר, ועוד
לשלם אקסטרה על הובלה שאתה בכלל לא צריך כי "ככה זה". כשאתה
מעז לבקש התחייבות על תאריכי אספקה, אתה מקבל תשובה של עשרים
ימי עסקים בחודש אוקטובר (חגים) כלומר אספקה, אולי, באמצע
נובמבר. במהלך בירורים עם מחסני הרשת מתברר שאת המגהץ המדובר
יש במלאי אבל רק... בלי השולחן. המוכר מצדו נדיב מאוד ומציע לך
לקחת דגם אחד מעל, בתוספת של 150 שקלים. אתה מתייאש, מרים את
הקול ומבקש את כספך חזרה. אחרי ויכוח של עשר דקות המוכר אומר
לך שהוא מוכן להתחייב על שבועיים וחוזר עם נייר שכתוב עליו
תאריך של... שלושה שבועות. אתה כמובן כבר יוצא מהכלים והמוכר
התמים שואל אותך בקול נעלב "למה אתה קטנוני?"
חברת הכבלים מבטיחה לך ממיר נוסף בהשאלה אם תתחבר לאינטרנט
שלהם. אתה מתחבר לאינטרנט שלהם ואחרי שבוע מתקשר לתאם את התקנת
הממיר הנוסף. הנציגה מהצד השני של הקו אומרת לך ששירי תחזור
אליך. אחרי עוד שבוע אתה מתקשר שוב לשאול מה קורה, אין קול
ואין שירי. הנציגה מבטיחה ששירי תתקשר בימים הקרובים. אחרי
שבוע נוסף אתה מאבד את הסבלנות ומתקשר שוב. הנציגה מהצד השני
של הקו מסבירה לך בטון מתנשא "לא אושר לכם ממיר נוסף". "מה זאת
אומרת לא אושר??" אתה נדהם, והיא מסבירה "מה אתה חושב, שאנחנו
מחלקים ממירים בחינם לכל אחד??"