בארגנטינה:



"בארגנטינה זה לא היה קורה". תמיד, אבל תמיד, וממש
לא חשוב מה השתבש, "בארגנטינה זה לא היה קורה!"
שלשום כבר נמאס לי והחלטתי לעשות מעשה. זה אולי מטומטם, אני
יודע, אבל מה לעשות, אם נמאס אז נמאס לא?
בבוקר כשאניטה הלכה לקורס בישול מתקדם-שנה שניה, דיברתי עם
אילנית, החברה של יום-טוב. היא אמרה לי שהיא כבר התפטרה מהמשרד
נסיעות אבל חברה טובה שלה עוד עובדת שם והיא תשמח לעזור לי, כי
חבר של יום-טוב, חבר של אילנית, הוא גם חבר של שירלי  .
(ככה קוראים לחברה שלה! מכל השמות,דוקא שירלי...).            
      אמרתי לה שיש לי בעיה אישית עם אנשים שקוראים להם
שירלי, ואני מאוד מודה לה על ההצעה המפתה, אבל אני יכול  לפנות
לסוכן נסיעות של ההורים שלי , (סך הכל אין לי בעיות עם אנשים
שקוראים להם חיים) והוא כבר יעזור לי בכיף. הוא זה שסידר לי
וליום-טוב את הנסיעה ההיא לדרום אמריקה, אפשר בעצם לומר
שבזכותו בכלל  פגשתי את אניטה,  אז אני מניח שהוא יעזור לי גם
לשלוח אותה בחזרה.
חיים היה מאוד יעיל והבטיח לי כרטיס זול אבל טוב.
בערב לא אמרתי לה כלום כי שום דבר לא היה סגור ולא רציתי שיהיו
סיבוכים מיותרים. יצאנו לסרט אבל  כמובן שהכרטיסים שהזמנו
מהבית לא חיכו לנו בגלל איזה טלפנית לא יעילה, והלא נמנע בא :
"בארגנטינה זה..."  -  " לא היה קורה?" קטעתי אותה.  היא הנהנה
ומלמלה משהו בפורטוגזית שלא ממש הבנתי. למה את תמיד ממלמלת, זה
מקפיץ לי ת'פיוזים!.
"אולי כדי שלא תשמע?!" עניתי לעצמי,  
"אולי כדי שלא תבין?!" היא ענתה לי. "גם נכון..." תיקנתי את
עצמי.
בלילה היא הפנתה לי את הגב. תמיד אחרי שאנחנו רבים על דברים
חסרי חשיבות וערך היא עושה לי את הברוגז  הארגנטינאי הילדותי
הזה.  בבוקר זה עובר לה.  ברגע שהיא יצאה מהבית אתמול בבוקר
הגיע פקס. חיים, סוכן הנסיעות, סידר לי דיל מצוין  עם        
 
AIR ARGENTINA   ואשררתי את ההזמנה.  כתבתי לאניטה מכתב
מתבכיין שכל מילה שלו שקולה לדמעה מלוחה של גבר. לא שבכיתי, חס
וחלילה... (הרי גברים לא בוכים באמת, ובטח לא כשהם צודקים...)
אבל היה משהו במכתב הזה שנשמע ממש מתבכיין. ידעתי שהיא תיפגע
מזה ואני אפגע מלראות אותה נפגעת ממני, אז העדפתי לא להיות
באיזור כשהיא תיקרא את המכתב ותראה את הכרטיסים. הדס עזרה לי
"להעלם" ,ולקחה אותי לראות את הבת שלה.
מכל השמות המגעילים שיש במאגר השמות המגעילים,
מכולם, היא בחרה לקרוא לה שירלי. טוב ,אולי זה לא שם כזה
מגעיל, אבל איזה בנאדם נחמד יכול לצאת עם שם כמו  שירלי?
היום בבוקר (ישנתי אצל ההורים)  אניטה לא היתה בדירה.
האמת כלום לא היה בדירה אבל אותי עניינה אניטה.  
הטלויזיה, מחשב, סטריאו,שולחן קפה,הכלב,כלי הכסף,  
בקיצור- כלום לא היה בדירה, העבודה הייתה נקיה מדיי בשביל איזה
פורץ והתאימה דוקא  לטיפוס נקמני משהו. יותר בכיון של אניטה.
בזמן שהתקשרתי למשטרה הבנתי שגם את הכרטיס היא לקחה.
"בארגנטינה זה לא היה קורה..." מלמלתי למוקדן שענה לי והזלתי
דמעה מלוחה של גבר.