מהו שקישר בינינו פרט לדמנו,
מהו שהענקת לי פרט לחיים?
בגיל מאה פרסת כנף באנחה קלה,
עם חיוך על פניך כאילו כלום לא קרה.
את הליכתך זוכר בצעידה מתונה,
בזהירות שלא לדרוך על נמלה.
מעולם לא ראיתיך פרח קוטף,
בטענה שיופי עולם הוא חושף.
איך אהבת להביט בשמים,
מצורות עננים להתלהב,
לגעת ברוח עם חזה חשוף
לחזור הביתה עם אושר נסוך.
איך לימדתני לשחק בכדור,
והראית לי, את אומנות הכדרור.
את אהבת הקריאה הענקת,
את מהלכי השח לי פירקת.
הבאת אליי את גדולי השירה,
אף מנדלה, אש ושלום שם היה.
את הציור הראשון אותו לי ציירת,
איך את כל חיי בכל העשרת.
בסבלנות ורוגע עם אהבת הרגע,
איך שמרת עליי מכל רע ופגע.
בין החיים והמוות הייתי,
את פניך תמיד ממולי ראיתי.
אז מהו אשר קישר בינינו,
פרט לדם והחיים של שנינו?
לזכרו של אבי היקר
שנפטר ב- כ"ו בשבט תשס"ו
24.02.06
04.03.06
|
