"הצלחתי!" זעק דוקטור Summon, ובשמו העברי סימון, שבכלל
מעדיפים לקרוא לו סמי, ובכדי לקצר אף יותר נקרא לו ס' ואפילו
', אבל זאת כבר הגזמה.
מפלצת הטוסט הקטלנית נבהלה מההכרזה, ידוע הרי שסמי מתמחה
ביכולות הזימון החזקות שלו, הוא יכול, מצדו, להתאמץ ולזמן פצצת
אטום. מפלצת הטוסט נרתעה מאותה הכרזה איומה.
"במה הצלחת???" התרגשו חברי הדרעX-מן, במיוחד מר נשכח. "זימנתי
את הגפילטע שביקשת ממני לזמן היום אחר הצהריים", אמר סמי
לידידי שמעון, הידוע בשמו Shuman ובכינוי שימי, שהיכולת
הייחודית לו היא יריית צרורות שומשום קטלני.
"כיצד זה אמור לעזור לנו?" שאל סודוקו, שמומחיותו היא פתירת
תשבצים של מוספי שבת, ובכלל כל מיני חידות, ובעיקר סודוקו.
"שימי ביקש, תשאל אותו", אמר סמי בתגובה. "הייתי רעב", אמר
ונגס בגפילטע. "איכס!" אמר שימי, "אתה בטוח שהזמנתי גפילטע? יש
לזה טעם של חרא יבש בתוספת בצל ומשהו רטוב ולא ידוע!" כאן באה
לביטוי מחלת השכחה בה לוקה שימי, כל שעתיים ו-3 דקות הוא שוכח
את מה שקרה בשעתיים ושלוש דקות האחרונות ונזכר במה שקרה לפני 4
שעות ו6 דקות.
"אה צודק, ביקשת פיצה!" נזכר סמי, ולפתע שלושת חברי הצוות
הבחינו שהמפלצת נעלמה. "יופי! עכשיו היא ברחה!" רטן שימי.
"תירגעו, לאן כבר יכולה ללכת מפלצת טוסט שרוצה להתנקם בראש
איגוד הטחינה?" אמר סודוקו, "לשחות בקאנטרי קלאב!" ענה סודוקו
לעצמו ורץ לעבר מועדון הקאנטרי קלאב, שם מצא את אשר חיפש, מר
טוסט!
"ידעתי שתהיה כאן, הפסק את הדבר אשר אתה עושה, זורע טרור
באזרחים חפים מפשע!" הוא זרק לעבר הטוסט שהתחיל עם תיירת
שוודית. הטוסט חדל מלדבר בשוודית וניסה להימלט, אך מאותו כיוון
בדיוק הגיע לוך-מאן, שניחן בידע רב בשפע הקללות הרוסיות!
"הרי לך!" אמר לוך-מאן במבטא רוסי כבד והחל לשטוף אותו בשצף של
קללות רוסיות עסיסיות!
מר טוסט צרח עקב כאבו הרב, אך הוא לא נכנע בקלות והחל לגדף
בחזרה בשוודית, אבל מכיוון שלא עבר את שיעורי השוודית בהצלחה,
הוא בעצם קרא לעדר פרות.
מר טוסט ראה שאין לו ברירה אלא להשתמש בנשק הסודי שלו, והוא
התיישב. "אוי לא! הוא התיישב!" זעק סודוקו, "זה מהלך איום
ונורא! גורלנו נחרץ!"
"אה!!!" זעקו חברי הצוות בפאניקה ותסכול, ומר טוסט ניצל את
ההזדמנות לברוח! "הוא ניצל את ההזדמנות לברוח!!!!" זעק מר
חוזר-על-עצמו, אבל נקרא לו 300.

"בוא נלך למפקדה שלו!" צעק סמי, והם כולם נכנסו לרכב שלהם -
מכונית קייטרינג שלמה המצחקק (בע"מ).
"מה לעשות, כשאתה מתפרנס מדוכן לימונדה בחצר האחורית של המפקדה
שלנו, שממוקמת במקום לא ידוע, אתה לא מרוויח הרבה"

כעבור שעתיים ו3 דקות.

"נו, סמי, מה עם הגפילטע?"
"הצלחתי!" במהירות עצומה הוטחה פיצה בפניו של שימי. "אה,
וואלה, רציתי באמת פיצה!" הוא אמר וליקק את הנוצות מפניו.
"אופס, כנראה עירבבתי את ההזמנה שלך עם ההזמנה של לוך-מן".
"הוא כנראה ערבב את ההזמנה שלך עם זאת של לוך מן!" אמר 300.

בפתח למפקדה של מר טוסט.

"אני חושב שכדי להיכנס אנחנו צריכים לעשות סטייק עם שומשום,
להניח אותו במקרר ולחכות עד שינתן לנו אישור", אמר סודוקו,
שהביט במערכת החידות המתוחכמת. ולפתע עדר פרות דרס את סודוקו.
"עדר פרות דרס את סודוקו!" צרח 300. "אני אנקום בהן!" אמר שימי
ושימם פרה.
מרוב העצמה היא התפוצצה לסטייק שומשום. "יש! הצלחנו להיכנס
בלאט!" צרח לוך-מן והביט בקעקוע שבעברית פירושו "סגור את הדלת
- לא בא לי" שהתנוסס על זרועו.
"אוי לא! גל אויבים מתקרב!" ואכן, גל שוטף של אויבים הציף את
המסדרון, "בלאט!" אמר לוך-מן וגידף את כולם ברדיוס של 70 מטר
ממנו. אף אחד לא שרד. "אני אזמן להם קבר", אמר סמי והם המשיכו
לעבר משרדו של מר טוסט. "הא! ציפיתי לכם!" חייך הטוסט. "לא
עכשיו יא לוך, זה אחרי שאנחנו נכנסים", אמר לוך מן. "אמר לוך
מן!" אמר 300.

הם שיממו את הדלת והיא התפוצצה לסטייקים של מתכת עם שומשום. מר
טוסט חייך. "הא! ציפיתי לכם!" ושילח בהם טילים. "לא כל כך
מהר!" אמר מר נשכח, שלפתע כולם נזכרו בו (חוץ משימי ששכח)
והתפוצץ מגל הטילים, למרות שבתחזית נאמר שהגלים יהיו נמוכים
ולא גבוהים. "עדיין לא הבסתם אותי! בשביל להוריד את המגן שלי
עליכם לחזור על קוד בן 80 ספרות שאותו אדקלם במהירות האור:
456... 69... 7..."
"שקרן! הקוד בן 10 ספרות, פשוט אמרת אותו מהר! הקוד הוא
5575569456!" אמר 300.
"לא!!! אבל השימשום שלכם נגמר ומר לוך צרוד!"
"בלאעעע", אמר מר לוך, "או, צודק, בלאעעע", המשיך.
"אין לכם דרך לפגוע בי!" צחק הטוסט ולפתע אנדרטה לזכר סודוקו
וגל האויבים הופיעה מעל ראשו של מר טוסט "לא!!!"

"טוב, אז הצלנו את היום, רוצים פיצה?"
"נייט!"
"אולי גפילטע?"
"נייט!"
"אולי סטייק פרה עם שומשום?"
"דא!"
דא סטייק פרה עם שומשום!