הצחוק הפרוע, השטותי, הילדותי,
מלווה אותי במכונית, במשרד, בבית.
את הפלאפון שלך שבעל פה זכרתי,
אני לא יכול למחוק עדיין.
אני לא משלים, ולא מפנים,
אני לא מסכים, ואולי מוגבל,
ואין לי דרך לקבל, ולהבין,
ואולי אני ילדון, ילד מגודל.
אומרים שתגיע ההשלמה עם האובדן,
אומרים שמסתגלים וממשיכים,
אומרים שמתגברים עם הזמן,
אך הזמן שעבר את הגעגועים מעצים.
גם אם אבחר בהכחשה,
ביום חול, כמו דבר לא היה,
יודע אני שאתה אינך.
דמעות שזלגו, ואין מנחם,
ביום ההוא, כבה בי נר,
שהיה בי דולק, והיה לי חבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.