רק יום ההתגייסות לשרות מילואים יכול להשתוות לטרדה הכרוכה
בהגעה למסלולי הגלישה המושלגים. לא אפרט, שלא אקומם נגדי
מורעלים משני הצדדים. בתור למעלית הסקי ובמעלית עצמה, כשהרוח
מצליפה בפנים והקור מנסה להגיע לגופך, אתה שואל את עצמך:
"משוגע, מה אתה עושה כאן?" אך כשהמגלשיים נוגעים בשלג שבראש
מסלול הסקי אין יותר ספקות; יש התרוממות רוח, תרתי משמע, וברור
לך שאתה מכור לסקי, ללא תקנה.
בגלישה רצינית אין חברים מהבית, כל אחד גולש לבד או עם אלה
שברמה שלו. לפעמים מצטרפים לשעה קלה לחברים או לבני משפחה
שאינם באותה רמת גלישה, אך זהו קורבן לשלום המשפחה או מחיר
החברות.
רוב יום הגלישה עובר בישיבה במעליות. אם אינך טיפוס מתבודד,
שנמנע מחברה, תוך מספר סיבובים תגיע לשיחה עם שכנים בתור
למעלית או שכנים לספסל, המתנדנד במשך כעשר דקות מעל מרחבי
השלג. הבעיות היחידות שלך הן מזג האוויר ומצב השלג.  
מאחורי הבגדים המסורבלים, שהרוב מכורבלים בהם, קשה לזהות את
הדמויות. לכן, כששמעתי  קולות מוכרים על המסלול מתחתיי, עברתי
לגלוש באותו אזור. ואמנם, לאחר שעה קלה הגעתי למעלית עם גולשים
מהקבוצה הזו. אחד מהם היה ס'. כשהגענו לאותה מעלית הוא סיפר לי
שהוא מלווה קבוצת ילדים. הוא בא לאתר שלנו כדי לגלוש עם קבוצת
חברים שהגיעה מהארץ. התפלאתי  שנטש את הילדים שתחת חסותו, כדי
לצבור עוד קצת שעות כיף באתר משודרג. ספרתי עד עשר והמשכתי
לספור עד מאה, לפני שאומר מה שעלה בדעתי באותו רגע. בסוף אמרתי
רק: "מעניין מאוד". את שאר הדרך עברנו בשתיקה. חיכיתי שישבור
שתיקה, שתהיה לי סיבה לנגן לו על המצפון. שום כלום. הגלישה
לתחתית המסלול עברה במהירות. ס' גלש לכיוון החניון ואני גלשתי
לאחסן את הציוד. ס' לא הופיע יותר באתר "שלי". אולי מצפונו
הציק לו, אולי עבר לאתר אחר. לא הטרדתי את עצמי בעניין זה.
כשחזרתי לארץ שמעתי מה קרה לו. למחרת פגישתנו, הילדה הצעירה
שבקבוצה שלו לא הצליחה לבלום בקצה המסלול. היא פגעה בעמודי
הגדר, שברה את משקף הסקי ונשארה שרועה על השלג כמו צפרדע.
למזלה היא חבשה קסדה. כולם רצו אליה ושיחררו את המגלשיים
מרגליה. היא התחילה להתרומם, אך מייד נפלה מעולפת. האמבולנס של
האתר הגיע אליה תוך דקות ספורות. הפרמדיקים העירו אותה, מיששו
את גופה ושמחו לבשר שאינם מוצאים שברים. הם החליטו לפנות אותה
למרכז הרפואי במחוז, לבדיקת הגולגולת. על השלג נשאר כתם של דם,
שנטף מהאף שנחבל מהמשקף שנשבר.
ס', למזלו הטוב, היה שם. למזלו הרע הוא היה נעול בנעלי סקי. כך
הוא עלה לאמבולנס וכך הוא נדד כל היום, לבית החולים האזורי
ולבית החולים האוניברסיטאי, כמאה ק"מ משם. ולמי שאינו יודע מה
זה נעלי סקי: הן כמו מגפיים מגבס. מדי פעם היתה לו הזדמנות
לחלוץ אותן ולהסתובב בגרביים.
בלילה הם חזרו למלון, שם הוא התקבל כגיבור. גם בארץ שיבחו את
מסירותו.
הוא יצא בזול. כשישעיהו הנביא אמר: "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג
ילבינו", הוא התכוון כנראה לס'.