מבט חפוז לעברו השני של החדר.
מבטים מתחלפים.
קצב דפיקות הלב מתגבר בפראות.
השפתיים מתייבשות והשכל צונח עמוק לתחתונים.
רוצה לזוז אבל הרגליים לא מרשות.
שלה דווקא כן, והיא הולכת ישירות לעברי.
דפיקות הלב מתגברות - אוטוטו הלב קופץ ממקומו היישר לתוך ידיה
הענוגות.
מנופפת לשלום.
מנופף בחזרה באיטיות ותדהמה קלה.
כל הנעשה בחדר, בין רגע נהפך לסלואו-מושן, כשרק אני והיא באמצע
קיימים.
היא כבר לא כל כך רחוקה.
חש חולשה קלה, מה כבר אגיד לה?
הגוף שלי בוער, מסוגל להתעלף בכל שניה.
הנה היא כבר שני מטרים בודדים ממני מתקרבת בצעדי ענק.
בחור לבוש בלבן, גבוה ממני בראש, וחתיך ממני שבעתיים דוחף אותי
הצידה.
הם מתחבקים.
קצת פאדיחות, לא כך?