אני עומדת על שתי רגליי.
במשקל גופי, רק רצוני תומך.
גם אם איוותר, ללא כח בשריריי
בלי קביים, אוסיף להלך.
עם גידים קרועים ועצמות שבורות
על הבמה רוקדת, עד שיכבו האורות.
ברגעי אפילה, אחר יד לאחוז מגששת,
לא אשקר, לעיתים הלב מבקש.
אך אין כתף למשען בנמצא,
והלהבה מחשלת את הפלדה.
פעם אחר פעם, נתלש הלב ממקומו.
אז צומח חדש, לחוש כאב קודמו.
אהבות מתנפצות וחברים נשכחים,
ואני מתקדמת לי בכוחות אחרונים.
לכיוון הסוף אזחל, למנוחה המיוחלת,
ואז אצא לחפש התחלה אחרת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.