|
ולפעמים אני חושבת
שכשאני לבד
בצד
הם מרגישים קצת חרטה
והם קצת מרחמים עלי
ולפעמים אני חושבת
שכשאני בוכה
בצד
הם מפחדים שאני אשאר ככה
ושאני לא אחזור לחייך.
העיניים שלי שמחות לפעמים?
בשבילי הן תמיד כבויות
לא חשוב מה קורה מסביב
ולפעמים אני חושבת שהיחיד שמבין אותי
זה אביב.
לפעמים אני חושבת
איך להחזיר לעצמי את כל השמחה
שלא הייתה בי אף פעם
אז מה אם אני זורקת חיוכים?
זה לא באמת כיף
והשחור לא נעלם...
לפעמים אני חושבת
שאולי אני יותר מידי אוהבת
ובגלל זה אני מאבדת.
כמו שאיבדתי אותך.
הלב שלי תמיד בוכה
לא חשוב מה קורה מסביב
ולפעמים אני חושבת שהיחיד שמבין אותי
זה אביב. |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.