מתחת לחלון, ביום של חורף קר
תחושה של אבדון, זיכרון מוזר
הלב כמו קרחון, נמס מאוחר.

ערפל בלילות, אך התמונה ברורה
והדמעות לוחשות, בואי חזרה
אין ידיים מלטפות ואין ברירה

אני מצטרף אלייך.

אין יותר קשת בענן
ורק חיי שחור לבן
כמו תמונה עיתון ישן
אני יודע זה מסוכן

מתחת למרפסת, נושם אוויר פסגות
תקופה שלא נתפסת, שנתיים בודדות
והנשמה מחפשת, בשביל מה נותר לחיות

ערפל בלילות, אך התמונה ברורה
הדמעות לוחשות, שובי חזרה
אין ידיים מחבקות ואין ברירה

אני מצטרף אלייך

אין יותר קשת...