איבדתי את השוליים. את טפיפת בהונות על קצוות.
את הסחרחרת האינסופית של יאוש ותקווה וסדינים סתורים
אני כבר לא כותבת

אני עוברת אל שפת הים. יהיה לי יין
וכשלא, תהיה לי אלנבי וכשלא, יהיה לי
גג שטוף לילה עמוס לעייפה
באנשים שעורגים לאהבה
ועד אז יהיו שיכורים מכדי להבחין בי
ומכדי להבחין בי מבחינה בה

שכירות במאות ובדולרים. אני חורקת שיניים.
המקרר יהיה קצת ריק, בהתחלה. אחר כך יהיו כמה טבעול. אני אסביר
למי שצריך להסביר.
יהיו מים מינרלים. מי הברז מלאים בתל אביב.
אתה תקרא פרקי אבות. אני אתענג על שורות שבורות.
יתמוססו כל הסליחות (זוכר שהודית לי שהייתי שם בשבילך למרות
הכל? יום אחד תבין כוחה של אהבה. בכלל לא הבנתי שעשית משהו
רע)
המרחב שנתתי לך מתחיל להפריע, אתה תזחל בחזרה
המבט בעינייך ישוב למלא אותי, המילים ישובו לדקור, תבוא,
בהתחלה מעט, אחר כך יותר, נשוב להשאב, נשוב לטעות
אתה תאהב את תל אביב אוהבת אותי

אני חוזרת לשתות.



ותודה לאגם http://stage.co.il/Stories/579793

24/5/06 לילה