היא יושבת לה אי שם בים
חולמת שהכל מושלם
אולי מתישהו זה יתגשם.
בינתיים אין עוד אף אחד
ושום דבר לא מיוחד
חיים שלמים והיא עכשיו לבד.
פזמון:
נשאר בה ניצוץ קטן
שכמעט דהה מזמן
זיכרון אפור כל כך ישן.
הוא בוהה בה בלי לחשוב כלום
מבט מוזר ודי עמום.
מתי תפסיק לכאוב?
הם שיחקו יחדיו מאז השמש
זרחה ונעלמה ליל אמש
חיוך קטן רחוק של אוהבים.
כשנתן לה יד פתאום הסמיקה
בחיוכה אותו הדביקה
בנשיקה נפלו שם כוכבים.
פזמון:
נשאר בה ניצוץ קטן
שכמעט דהה מזמן
זיכרון אפור כל כך ישן.
הוא בוהה בה בלי לחשוב כלום
מבט מוזר ודי עמום.
מתי תפסיק לכאוב?
אבל עכשיו כשמתעוררת
נגמר, תראו, כבר לא עיוורת
אמנם היה יפה אבל נשבר.
אין מקום שלא נזכרת
היה אדון, הייתה גברת
קראנו והספר, הוא נסגר. |
